שתי נובלות מאוגדות בספר זה.
האחת אגדת השתיין הקדוש היא הנובלה האחרונה שרות כתב לפני שמת מאלכוהוליזם בפריז. הסיפור הוא סיפורו של אנדראס השתיין חסר הבית שחי בפריז וישן מתחת לגשרים ברחבי העיר. יום אחד אנדראס זוכה לנס בדמותו של אדם עשיר המעניק לו סכום כסף גדול. אנדאס שלא החזיק בידיו כסף מזה שנים רבות יוצא למסע התהוללות ברחבי הברים ומקומות בילוי מפוקפקים. הוא פוגש שלל טיפוסים ומקרים מן העבר המעמידים אותו אל מול עובדות החיים.
הנובלה השניה שמה מנהל התחנה פלמראייר. סיפורו של מנהל תחנת רכבת בישוב אוסטרי נידח. יום אחד מתרחש אסון בקרבת מקום כשרכבת מתנגשת במשאית. פלמראייר מגיע להושיט עזרה ומתוודע לאשת אצולה רוסית שהייתה בדרכה לאיטליה לפגוש את בעלה. היא נפצעת והרופא ממליץ לה על מנוחה של מספר ימים ללא תנועה. פלמראייר מתנדב לארח אותה בביתו. למרות שהוא נשוי ואב לילדים הוא מתאהב באצילה הרוסיה. לאחר שהיא עוזבת הוא לא מפסיק להרהר בה ויוצא למסע חיפושים אחריה ומגיע עד ביתה ברוסיה. בין השניים נרקמת מערכת יחסים עליה תוכלו להמשיך לקרוא בספר.
אגדת השתיין הקדוש נחשבת לנובלה המפורסמת ביותר של רות, הוא קרא לה "הצוואה שלי", אולי בגלל הזדהותו עם אנדראס גיבור הסיפור. הסיפור הוא כנראה מעין רומן אוטוביוגרפי על שנות חייו האחרונות של רות אותן בילה בפריז.
מבחינה ספרותית לטעמי הנובלה השניה טובה יותר. היא מהודקת יותר, עדינה, לירית משהו וכתובה בחן רב.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
