תמהתי קלות מדוע לא התחברתי לסיפורו הקצר של רות. היו בו מספר חידודים שנונים, כמה תיאורים יפים ומבנהו האלגורי העביר מסר - או, ליתר דיוק, אבחנה אתית מן הסוג הדרוש לנובלה קצרה מעין זו. אולם היכן הסתתר הרגש, היכן אותה עוצמה שקטה? אף כי נכרו מספר הזדמנויות בידיו של רות לפנות למשעולי עלילה שטווה, הסיפור אינו מתמיד דיי הצורך באף אחד מהם. כל אותן הזדמנויות בלתי ממומשות לפצוח בטיולים המסקרנים של עולמות הבדיון, כמו נזנחות על סף השביל - חרף העובדה שבלב נחרטת תמונתו הנצחית של הים הנכסף. לפחות בכל האמור בספר זה, רות, כגיבורו, הינו סוחר שלא יצא מעירו; סופר שלא חווה את מחוזות הרגש העז. לצערי סיימתי את הקריאה עם הטעם המר, אותו גם תיארה חמדת לפני, שבסיפור שהלך שבי אחר התבנית והצורה; מכר את נשמתו לשטני פס היצור, וטבע - עת ניסה להקשיב, לבסוף, למשאת נפשו.







![חלום ליל קיץ [תרגום: ט. כרמי]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers1/12028.jpg)