ביקורת ספרותית על אפריל, בית הפאר ממול, ניצחון היופי מאת יוזף רות
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 באוקטובר, 2018
ע"י כרמליטה


יוזף רות הצליח להרגיז אותי כהוגן.
כל-כך הכעיס אותי בחלקו האחרון של הספר, עד שמיד עם סיום הקריאה רציתי לדרגו בכוכב אחד.
בדרך-כלל אני משתדלת לא לתת לכעס להשתלט עלי. כמה פעמים שאפתי אוויר, נשפתי אותו ב"אוף" גדול ונרגעתי.
שיקול הדעת הכריע שלא לדרג את הספר, ולו בזכות הנובלה הראשונה הנפלאה.

הספר כולל שתי נובלות וסיפור קצרצר.
בנובלה הראשונה אומר המספר "כל הסיפורים קשורים זה בזה. או מפני שהם דומים זה לזה, או מפני שכל אחד מהם מוכיח את היפוכו של האחר". הדברים הללו מבטאים גם את הקשר בין שלוש היצירות שקובצו כאן.

הנובלה הראשונה – "אפריל – סיפורה של אהבה" היא סיפור על התאהבויות ממבט ראשון. היא רוויה בדמיון והיפוך, ברוח הציטוט שהבאתי מתוכה. מבצבצות בה גם טיפות של הומור מקסים.
הסיפור ממלא את הלב, יש בו תום וגם הרבה רוך. הוא מעורר שאלות על מהותה של התאהבות מהירה ומשכה.
הנובלה כתובה בפיוטיות נהדרת. כך היא נפתחת: "הגעתי בליל אפריל הרה גשם וכבד עננים. קרעי הצלליות הכסופות של העיר נישאו מתוך ערפל קלוש, ענוגות ומלאות חיים, כמעט נושאות שירה אל הרקיע."
לא תרצו להמשיך לקרוא?...

אהבתי והמשכתי בנחת רוח לסיפור הקצר הבא.

כאן כבר פחות התלהבתי.
הסיפור "בית הפאר ממול" הוא בן 3 דפים בלבד. הנושא הוא אדם שלא ידע אהבה מעולם, והקדיש את כל מרצו לעסקיו.
תאמינו או לא, לטעמי רצוי היה לקצר את הסיפור לדף האחרון, אולי אפילו לפיסקה האחרונה בלבד. הצמצום הזה היה מגביר שבעתיים את עוצמת הסיפור.

כך, מהר מאד הגעתי אל חלקו האחרון של הספר, שאותו אני פשוט מתעבת.
הנובלה "ניצחון היופי" עוסקת גם היא באהבה. אהבה חד-צדדית. כבר בתחילתה צצו פה ושם דעות שוביניסטיות על נשים. הבלגתי, בהתחשב בכך שאלו דעות שהיו נפוצות בשנות ה-30' של המאה הקודמת - זמן כתיבתה.
מכאן החלה הידרדרות נוראה.
ההוצאה הגדירה את הנובלה כ"סאטירה מרושעת". האישה מתוארת כאינטרסנטית, מניפולטיבית, היסטרית ומתחלה, בוגדת אך דורשת נאמנות, נחש שלא היה כדוגמתו. גם אם הסיפור הפרטי יכול היה להתרחש כמסופר, והיו ויש נשים מסוגה של הגברת, הנובלה מוצפת במשפטים מכלילים על נשים, שחורגים בארסיותם הרבה מעבר לדעות השוביניסטיות של זמנו. הם הופכים את הנובלה לכתב שטנה מיזוגני כנגד נשים.
מצאתי את עצמי שטופת זעם על יוזף רות, וגם מאוכזבת מההוצאה שראתה לנכון לפרסם את הנובלה הזו בימינו.

סיכום: אם, ממש במקרה, נופל הספר לידיכם, קראו את הנובלה הראשונה בשלמותה, ואת הפיסקה האחרונה של הסיפורון הקצרצר. הסתפקו בזאת.

מבחינתי, את הנובלה האחרונה "ניצחון היופי" אפשר לגרוס. יש להשאיר ממנה עותקים בודדים בלבד בספריות אוניברסיטאיות, שם יוכלו חוקרים לנסות ולהבין את נפשו המסוכסכת-בענייני-נשים של יוזף רות.
41 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
כרמליטה (לפני חודשיים)
פאלפי - תודה על ההבנה.
Pulp_Fiction (לפני חודשיים)
סקירה יפה, כרמליטה. הכעס שלך מובן לי. יש סופרים, ואף מוכשרים שמביעים בחיבוריהם את תיסכולם האישי.
כרמליטה (לפני חודשיים)
נעמי - תודה. אכן, ברוח התקופה, לא פעם ולא פעמים מתוארת האישה כהיסטרית.
כרמליטה (לפני חודשיים)
זשל"בי -
תודה כפולה ומכופלת.
שימחת אותי.
כרמליטה (לפני חודשיים)
מחשבות, סוריקטה, סקאוט, אברהם א., חני, רץ, צב השעה -
תודה על תגובותיכם.
צב השעה (לפני חודשיים)
אני לא מקנא בשוביניסט שיעז להתעסק איתך...
רץ (לפני חודשיים)
אמונת מיועדת להניע אותנו למגוון רגשות ומחשבות, וחלק מהן, זה הכעס וחוסר ההסכמה. בכדי להבין תרבות אנושית, אין כמו ספרות ישנה שמבטאת תקופה מסוימת, או קונפליקט אישי, שלא פעם הוא נגזרת מקונפליקט חברתי בין שתי מגמות חברתיות שנות. אם הצלחת לקיים דיאלוג, אני חושב שהצלחת לצאת עם ערך מוסף.
נעמי (לפני חודשיים)
קשה לי לדמיין סיפור כ"כ קצר שהצליח להרגיז ככה את כרמליטה הרגועה שלנו...
החצוף בטח היה קורא לזה רוגז נשי היסטרי :)
חני (לפני חודשיים)
אם ספר גורם לך כזה עיצבון אז עשו פה עבודה טובה! את יכולה לשמוע עד כאן שאת זעופה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני חודשיים)
ביקורת רהוטה שכתובה נפלא - תודה לך על קריאה מהנה... ככה כותבים ביקורת!
אברהם א (לפני חודשיים)
כבר "הוזהרת"..
ע"י המספר: "כל הסיפורים קשורים זה בזה. או מפני שהם דומים זה לזה, או מפני שכל אחד מהם מוכיח את *היפוכו* של האחר".
כל האמור לעיל - בבדיחותה.

"ניצחון היופי" מביע בעוצמה רבה את הרעיון הבסיסי "שלכל סופר - גם הגדול מכולם - יש את הנפילות שלו".
סקאוט (לפני חודשיים)
האמת שלאור מה שאת כותבת בהקשר לנובלה של רות אני ממש מאוכזבת ציפיתי לקרוא את הספר בגלל שחשבתי שהסיפורים יהיו בסגנון של הראשון שנשמע נפלא אבל הביקורת ( ובצדק) גרמה לי לא לרצות להסתכל לכיוונו של הספר. מה האינטרס לתרגם ולהוציא סיפור מזעזע שכזה?
סוריקטה (לפני חודשיים)
טוב, חייבים לקרוא את זה :)
מחשבות (לפני חודשיים)
רות אינו כוס התה שלי. יש אירופאים רבים אחרים שאני שומר להם אמונים.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ