כריכה מכוערת קצת מה לא ככה?
מדובר בשני סיפורים, ורק הראשון מתנוסס בכריכת הספר.
הסיפור הראשון מתעסק בשתיין שנותן לגורל לנהל לו את החיים (העלילה מתחילה במצב הזה שלו, מן הסתם השלב בו האדם מאבד כבר הכל ואז פונה ליד המקרה) ובאמת הכל מתחיל בשטר נחמד שמישהו מביא לו במקרה. משם עד סוף הסיפור הוא מתגלגל לו וכל פעם קורה לו משהו אחר. יש משהו נחמד בסגנון הזה של הדמות הזרוקה, כמו שנתקלתי ב"הרחוב" של ישראל ראבון שהיה מדהים, אבל פה רות ממשיך בבינוניות שלו. לא התחברתי בכלל, זה מרגיש לא טוב. כאילו כל פעם שנגמר לו הרעיון לאיך הוא יזיז את הדמות הלאה, הוא שולח לה נס, כמו רכב מקרטע שצריך כל פעם דחיפה מחדש עד לסוף. עכשיו יתכן ומדובר ביצירה שחשובה מאוד לרות וכו' וזה גם אולי מתייחס קצת לסוף המר שלו ולשתיינות שלו עצמו, אבל כסיפור? מדובר ביצירה בינונית ומטה.
בסיפור השני כבר יש על מה לדבר, סיפור על אהבה ועל הדחפים שלה עם מה שהם עושים לברייה האנושית, סיפור חביב אבל בינוני ומעלה, יש בו. ויותר מזה, זה סיפור שמזכיר מאוד מאוד את הסגנון של צווייג. יתכן והוא הושפע ממנו (או ההפך?) אבל הבסיס שלו ממש מזכיר את מרד המציאות וגם בלי ההשוואה הספציפית, ההתעסקות בדחף הזה של האהבה, וההקרבה הנפשית - זה אחד לאחד צווייג. אפילו הסוף.
אני תכף מסיים את הספר האחרון של רות שיש לי (חוץ מאיוב כאמור שעוד לא השגתי) ובנתיים אני קצת מאוכזב מהבינוניות שלו. כן יש לו ספרים מצוינים, ואני גם תכף מסיים את טאראבאס שעוד אכתוב עליו כמה הוא טוב, אבל כאילו יש כמה וכמה ספרים שלו שיצאו לאור בתור ספרים שהם פשוט בינוניים.


















