ביקורת ספרותית על איוב - סיפורו של איש פשוט מאת יוזף רות
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 8 במאי, 2019
ע"י סנטו


מידי פעם כשאני נוסע לספריה הציבורית הקרובה לביתי הספרניות משאירות שקים גדושים בספרים מחוץ לדלתות הספריה כדי שהציבור יוכל לקחת חופשי. אלו ספרים שהספריה רוצה להוציא מהמלאי שלה כיוון שאף אחד לא משאיל אותם לקריאה יותר או שהם פגומים. לספריה מקום מוגבל על המדפים ויש למצוא מקום לכל הספרים החדשים שיוצאים לשוק בכמות מסחררת, לכן מוותרים על הישנים והלא רצויים. בעודי מפשפש באחד מהשקים האלה אני מוצא לנגד עיני שלשה ספרים שונים של יוזף רות, כולם במצב כמעט חדש, אולי קראו בהם פעמיים או שלוש. אחד מהם הוא הספר הזה "איוב".
הספר יצא בעברית בהוצאת זמורה-ביתן ב-1985, כלומר לפני 34 שנים, בהתחשב שקראו בו 2-3 פעמים, זה אומר שהוא הושאל אחת ל-11 שנים! באמת לא מצדיק מקום על המדף כשיש ספרים שבמשך שנים יש תור מזמינים כדי לקרוא בהם והם כל הזמן מושאלים. האם זו סיבה מספקת למחוק ספר כזה מעל מדפי הספריה העירונית?
המשכתי לחקור בעניין זה ובהגיעי לביתי נכנסתי למאגר החיפוש של כל הספריות בפתח-תקווה. פתח-תקווה היא העיר השישית בגודלה בארץ עם מעל ל200,000 תושבים וקרוב לעשר ספריות עירוניות. אתם יודעים כמה עותקים של הספר "איוב" של יוזף רות נמצאים בספריות העירוניות בפתח-תקווה? ניחשתם נכון- אפס- אין אפילו עותק אחד. מסתבר שאני זכיתי למצוא את העותק האחרון שהושלך מהספריות בפתח-תקווה. זה מעציב שספר מעולה שבמעולים שכזה לא טרחו להשאיר אפילו עותק אחד ממנו בספריות העירוניות.

"איוב" הוא ללא ספק יצירת המופת של יוזף רות, ספרו הטוב ביותר שקראתי עד כה והוא עוסק בהווי החיים של יהודי הגולה ברוסיה ובארה"ב.
מסופר על משפחת זינגר שחיה בישוב יהודי קטן ברוסיה. הסיפור מכסה את התקופה של לפני מלחה"ע ה-I וקצת אחריה (1910-1918 לערך).
אב המשפחה מנדל זינגר עוסק לפרנסתו בלימודי דת לילדים יהודים בחדר המסורתי, עבודה בה עסקו אביו וסבו. הוא נשוי לדבורה ולהם 4 ילדים. יונה הבכור, שמריהו, הבת מרים ובן הזקונים מנדל. הסיפור מלווה אותנו מילדותם של הילדים ועד בחרותם. יונה מתגייס לצבא הרוסי, שמריהו מתחמק מגיוס ומהגר לארה"ב, מרים חיה עם הוריה ומנדל הוא ילד אפילפטי עם בעיות פיזיות ונפשיות לרוב, מוגבל בתנועה ובשכלו.
המשפחה חיה בעוני וכשיונה הבכור מתגייס ושמריהו מהגר לארה"ב נותרים ההורים עם מרים ומנדל. מרים מתבגרת ומקיימת יחסים אסורים עם חיילים גויים מהבסיס הצבאי הנמצא בקרבת מקום. לכן, כשמגיעה הזמנה משמריהו להצטרף אליו בארה"ב הם מחליטים לקחת איתם את מרים ולהגר. מנדל נשאר לבדו מאחור אצל בני משפחה כיוון שלא יכלו לקחת אותו עמם. משלב זה אנחנו מתחילים להבין מדוע נקרא הספר "איוב" כשהצרות ניחתות על ראשו של מנדל ללא הרף ונראה שהאלוהים בודק את דבקותו בתורה ומצוות בדיוק כמו שעשה לאיוב המקראי. הסיפור מסתיים בדרמטיות מהולה בטרגדיה ושמחה, על כך תוכלו להמשיך לקרוא בספר.

הכתיבה מעולה שבמעולות, מהודקת, מעניינת ועם המון משפטים שמחשבה רבה הושקעה בכתיבתם. נראה שהנושא היה מאוד קרוב לליבו של המחבר ולטעמי זו יצירת המופת שלו.

הספר פורסם לראשונה ב-1930. ההקבלה לסיפור הקלאסי של איוב המקראי, עושר הדמויות והצבעים, עומק החוויות וטלטלות החיים שעוברת משפחת זינגר והשפה הקולחת, קובעים לספר מקום של כבוד בספרות.

סטפן צוויג אמר על "איוב": "סיפור היפה לכל תקופה והמובן לכל מי שהבנה בליבו".
תומס מאן כתב עליו: "אי אפשר לעשות צדק עם הדקות הפיוטית בספר זה, אך סומך אני את שתי ידי על מעלותיו הספרותיות הנפלאות".

מומלץ.
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סנטו (לפני שבוע וחצי)
רץ, אצלי בספריות החלוקה היא בערך 80% ספרי עיון 20% ספרי קריאה. ספרי עיון אני לא מוכר ולא מחליף כיוון שאני מוצא את עצמי חוזר אליהם מידי פעם, ספרי קריאה מה שמאוד נהנתי שומר ומה שלא מחליף או מוכר. זה עדיין לא פתרון מספיק טוב למי שקונה ספרים באופן קבוע. מקומות האיכסון אזלו מזמן. חייב למצוא פתרונות יצירתיים כדי לאחסן יותר. ספריות שמכסות קירות שלמים עד התקרה אמרתי? זה גם דקורטיבי וגם יוצר מקום איחסון. הבעיה שגם הקירות נגמרו כבר. אבל זו בעיה של כל מי שחיידק האספנות מקנן בו.
רץ (לפני שבוע וחצי)
שאלה - מאוד מעניינת, מדף הספריות מוגבל, אם כן מה שומרים, וממה נפרדים, אגב אני אישית חושב שהגיע הזמן, להיפרד מחלק גדול מהספרים הישנים שלי, קרוב לוודאי אתרום אותם לסיפור חוזר.
סנטו (לפני שבועיים)
תאמס, ואני חשבתי שהספרים הישנים והנדירים יותר נגנבו.. מסתבר שהם פשוט הושלכו או נשלחו למיחזור נייר.
Tamas (לפני שבועיים)
יפה סקרת. אני חשבתי פעם שבספריות עירוניות יש את כל הספרים שיוצאים אבל לאחרונה התבדתי כשחיפשתי ספר (שדווקא אינו ישן )והספרניות טענו שלא נמצא....
חני (לפני שבועיים)
יעל העניין הוא שהמדד שאת מציעה הוא אינו מדוייק. יש כל כך הרבה פרמטרים שקובעים היום אם ספר יפורסם, וכמה יפורסם. השיקולים היום נובעים משיקולים
אינטרסנטים של רווח. זה לא שיקול נקי של אוהבי ספרים.בוא נודה בכך שספר היום מפורסם ונדחף קדימה משיקולים כלכליים. לא תמיד יש יישור קו בין רמת הספר והסופר לפרסום שלו. זה אומר שספרנים יכולים לדחוף ספר, לקדם אותו או לגנוז אותו מחוסר קריאה.
מעציב לגמרי.
yaelhar (לפני שבועיים)
סנטו עד כמה שאני יודעת בספרייה הלאומית יש עותק של כל ספר שיצא לאור בעברית.
יש הבדל בין ספריות העוסקות במחקר - שמן הראוי שישמרו עותקים לצרכים אלה, לספריות הנותנות שירות לציבור לצורך קריאה.
ואני לא יודעת איזה מדד הוא "איכות". לדעתי - רצון לקרוא את הספר הוא המדד הראוי בספריות ציבוריות. בבתים פרטיים - אפשר לשמור עותקים של ספרים נידחים.
כרמליטה (לפני שבועיים)
אני בדעתו של סנטו.
ספרייה ציבורית צריכה להיות מונחית לפי שיקולים של איכות ולא רק לפי ביקוש.

פרפר צהוב (לפני שבועיים)
למה אני אף פעם לא נתקל בספריה שמשחררת ספרים :-)
סנטו (לפני שבועיים)
יעל, לא כל כך מסכים בקביעה שלך שאם ספר איננו מבוקש אין לו מקום על המדף. זו קביעה נכונה כשמדובר בבית פרטי של אדם, בבית שלנו אנחנו יכולים להחליט מה לשמור ומה להוריד מהמדף. ספריה עירונית או ספריה אוניברסיטאית צריכה להכיל גם ספרים שאינם מבוקשים יותר וזאת בעיקר לצרכי מחקר ובמקרה של ספר זה שמירה על ההיסטוריה של הספרות, התרבות והזהות שלנו. אני חושב שזה קצת חוסר אחריות של העירייה להשמיד ספר כזה לחלוטין כאילו מעולם לא היה.
מה שלא כתוב כאילו לא היה, או במקרה הטוב עובר כתורה שבעל-פה. להשמיד ספרים ועבודות של סופרים מרכזיים או שהיו מרכזיים זה להשמיד חלק מתרבותנו.
סנטו (לפני שבועיים)
חני, מסכים איתך, קשה לי לראות ספרים מושלכים לפח האשפה או למחזור, אולי זה משהו תודעתי, אבל יותר נראה לי כמשהו ערכי בסגנון של כדי להנות מספרים צריך לכבד אותם.
הבית שלי מזמן הפך בית קברות לספרים נטושים.
סנטו (לפני שבועיים)
פרפר צהוב, לדעתי גם הדור הצעיר של ילדיי עדיין מעדיף לקרוא ספר מאשר לקרוא באמצעי דיגיטלי. לא יודע אם מגמה זו תתחזק או לא. לטעמי אין כמו להחזיק ספר ביד, להריח אותו, להעביר מגע על הדפים, לדפדף, זה חלק מחווית הקריאה.
בת-יה (לפני שבועיים)
תודה, סנטו. גם הספריה שלנו משאירה מחוץ לספריה ארגזים עם ספרים לא נחוצים.
מצאתי שם, כמה פעמים, ספרים נפלאים, אותם אני שומרת בביתי,
וגם ספרים אחרים שקראתי, ואחרי הקריאה הנחתי בתחנת האוטובוס.
זו דרכו של עולם - ספרים יוצאים ספרים נכנסים.
yaelhar (לפני שבועיים)
ביקורת טובה.
לדעתי על כל ספר לפלס לעצמו מקום בעולם. אם אנשים אינם מעוניינים לקרוא אותו - אין הצדקה לשמור על עותק שלו בספרייה. אלפי ספרים יוצאים לאור מדי שנה ועצם העובדה שיצאו לאור אינה טובה כסיבה לשמור אותם.
חני (לפני שבועיים)
זה עצוב לדעתי להשאיר כך ספרים עזובים. בזמן האחרון נראה שיש יותר ספרים מאשר קוראים.
בכל פינה אני רואה ספרים עזובים.
אני אוספת ספרים בתא מטען כשמתאסף לוקחת אותם
ללב המרכז במקום מגורי ושם יש ארון ענק של ספרים
לכל אחד שרוצה . לוקחים, מחליפים ומחזירים.
תודה על סקירה יפה סנטו.
פרפר צהוב (לפני שבועיים)
סקירה יפה, סנטו. נראה ספר מרתק, ולפי מה שאתה מתאר - גם נדיר.

נראה שהספר, לפחות המודפס, יעלם בעתיד מהעולם, אחרי שהדור הנוסטלגי שלנו יפסיק לרכוש ספרים. הדור החדש, אם בכלל יקרא ספרים, יעשה זאת בצורתם הדיגיטלית, שיש בה יתרונות לא מעטים - חסכון בנייר, אי-התבלות, החזקת מאות ספרים בנפח קטו יחסית, יכולת להגדיל את הפונטים וכו'.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ