“"סופר מקורי הוא לא סופר שאינו מחקה אחרים, כי אם סופר שאיש אינו יכול לחקות." אז הספר הזה הוא לא מקורי במיוחד. הוא לא שונה, לא הותיר בי יותר מדי סמני שאלה, והניו יורק טיימס החליט שהוא רב מכר. אפילו הכריכה היא לא הכי מושכת שראיתי. אבל מרי לו יודעת טוב מאוד איך כותבים ספר סוחף. ספר שאיכשהו בזמן שקראתי אותו לא יכולתי לעזוב אותו לרגע, והייתי בטוחה שהוא הכי מקורי בעולם. ספר שבזמן שאני כותבת את הבי”

“את מרי לו מצאתי איי שם בארצות הברית. על מפתן הבית הפרטי האופייני לאנשים עם משרה טובה ומספיק כסף להשקיע כדי להוציא ספר. במיוחד בשבילה באתי לשם, עם הספר בידיים. סקרתי אותה בעיון; היא הייתה ילידת סין שהיגרה לארצות הברית איי שם לפני שתכננו להביא אותי לעולם. יפה למדיי, תספורת קארה, עיניים מלוכסנות מודגשות באיפור, עור בהיר שתמיד רציתי בניגוד לשזוף התימני שלי. היא לא ציפתה שאני אדפוק לה בדלת. וכשפתחה אות”

“אגדה. אני מביט בכריכה, קורא את התקציר, משחזר בראש את האירועים המרכזיים שקרו בספר שרק הרגע סיימתי לקרוא. בהתחלה אני לא מודה בזה, אבל לאט לאט אני מבין שאני מנסה לחפש משהו מיוחד, יוצא דופן, בספר הזה. משהו שאני אוכל להגיד עליו- זה היה החלק שממש אהבתי בספר הזה. את המשפט הזה אני לא אשכח. הסיטואציה הזאת מחרידה. אבל לצערי, אני לא מוצא משהו כזה. ויש הרבה מקרים לא שגרתיים בספר הזה, כמובן. לא אמרתי”

“לפני שאתחיל, אמליץ לאלו מכם שעדיין לא קראו את הספר, להפסיק לקרוא בדיוק בעמוד 322. עשו לעצמכם טובה וחסכו את שברון הלב, ותנו לספר להסתיים בטוב. ביום שבו יצא הספר הבא בסדרה, הרשו לעצמכם לקרוא את מעט העמודים שנותרו, כמעין פרולוג. אם תחליטו להתעלם מעצה זו, ובכן – ראו הוזהרתם. הלוואי ומישהו היה אומר לי את זה לפני שסיימתי את הספר. אז אתקצר לכם את התקציר. הספר הקודם, אגדה, מסתיים כשדיי ויוני בורחים”

“"סופר מקורי הוא לא סופר שאינו מחקה אחרים, כי אם סופר שאיש אינו יכול לחקות." אז הספר הזה הוא לא מקורי במיוחד. הוא לא שונה, לא הותיר בי יותר מדי סמני שאלה, והניו יורק טיימס החליט שהוא רב מכר. אפילו הכריכה היא לא הכי מושכת שראיתי. אבל מרי לו יודעת טוב מאוד איך כותבים ספר סוחף. ספר שאיכשהו בזמן שקראתי אותו לא יכולתי לעזוב אותו לרגע, והייתי בטוחה שהוא הכי מקורי בעולם. ספר שבזמן שאני כותבת את הבי”

“את מרי לו מצאתי איי שם בארצות הברית. על מפתן הבית הפרטי האופייני לאנשים עם משרה טובה ומספיק כסף להשקיע כדי להוציא ספר. במיוחד בשבילה באתי לשם, עם הספר בידיים. סקרתי אותה בעיון; היא הייתה ילידת סין שהיגרה לארצות הברית איי שם לפני שתכננו להביא אותי לעולם. יפה למדיי, תספורת קארה, עיניים מלוכסנות מודגשות באיפור, עור בהיר שתמיד רציתי בניגוד לשזוף התימני שלי. היא לא ציפתה שאני אדפוק לה בדלת. וכשפתחה אות”

“אגדה. אני מביט בכריכה, קורא את התקציר, משחזר בראש את האירועים המרכזיים שקרו בספר שרק הרגע סיימתי לקרוא. בהתחלה אני לא מודה בזה, אבל לאט לאט אני מבין שאני מנסה לחפש משהו מיוחד, יוצא דופן, בספר הזה. משהו שאני אוכל להגיד עליו- זה היה החלק שממש אהבתי בספר הזה. את המשפט הזה אני לא אשכח. הסיטואציה הזאת מחרידה. אבל לצערי, אני לא מוצא משהו כזה. ויש הרבה מקרים לא שגרתיים בספר הזה, כמובן. לא אמרתי”

“לפני שאתחיל, אמליץ לאלו מכם שעדיין לא קראו את הספר, להפסיק לקרוא בדיוק בעמוד 322. עשו לעצמכם טובה וחסכו את שברון הלב, ותנו לספר להסתיים בטוב. ביום שבו יצא הספר הבא בסדרה, הרשו לעצמכם לקרוא את מעט העמודים שנותרו, כמעין פרולוג. אם תחליטו להתעלם מעצה זו, ובכן – ראו הוזהרתם. הלוואי ומישהו היה אומר לי את זה לפני שסיימתי את הספר. אז אתקצר לכם את התקציר. הספר הקודם, אגדה, מסתיים כשדיי ויוני בורחים”