ביקורת ספרותית על עילוי - אגדה #2 מאת מרי לו
ספר מעולה

---

i am a lolicon.

לכל מי שלא יודע מה זה לולי, אני אסביר. (לכל מי שמכיר את הטיפוסי בנות באנימה, עדיף לדלג.)
באנימות לבנות(וכמובן לדמויות בכללי, אבל כרגע אני מדברת על בנות) יש אופי של שמאפיין אותן. זה יכול להיות שהיא ממש נחמדה ורוצה לעזור כולם או שהיא ממש ביישנית שלא יודעת איך להסתדר בחברה ולהראות את רגשותיה. זה גם יכולה להיות בחורה ביישנית ושאכפת לה מכולם אבל היא מסתירה את רגשותיה בקשיחות, גסות, הרבצות ובהרבה מאוד "באקה" (באקה זו המילה היפנית לטיפש או אידיוט.)
עכשיו, לכל בחורה שיש לה את התכונות האלה נחשבת בקטגוריה מסויימת. לדוגמא: הבחורה הנחמדה ושרוצה לעזור לכולם נחשבת ל מאוה (moe) או הבחורה שמסתירה את רגשותיה נחשבת לטסונדרה( Tsundere).
הנה אתר שיש בו את רוב סוגי הבנות באנימה: http://www.2all.co.il/Web/Sites9/otakushomesweethome/PAGE17.asp
אני רק רוצה להבהיר: זה שכמה בנות נחשבות בקטגוריה מסוימת, זה לא אומר שהן אחת לאחת אותו הדבר. זה גם לא אומר שכל הדמויות חייבות להיות באחת מהקטגוריות האלה. בנוסף לכך, גם לבנים יש קטגוריות, רק שאצל הבנים זה פחות ידוע.
(אני מקווה שהסברתי נכון והגיוני. אם לא אני אשמח לדעת איך אני אוכל לתקן את ההסבר.)

דמויות שנחשבות בקטגוריית הלולי הן הילדות הקטנות והחמודות (יותר משאר הדמויות באנימה\במנגה הספציפית) ולרוב הן מביאות חמידות, מתיקות, ילדותיות ונאמנות לדמות הראשית בסדרה. גם כשהמצב נהיה אפל, עצוב או דרמטי, אפשר לסמוך על דמות הלולי שתהיה כמו אור יחיד של שמחה ועדיין תישאר חמודה ונאמנה לדמות הראשית.
זו הסיבה למה אני אוהבת את דמויות הלולי (lolicon) ולכן אני מתרגשת שגם בספרים יש לולי. כמו טס באגדה.
אני חושבת שטס הייתה ממש מתאימה לקטגוריית "הלולי": היא הייתה חמודה, מתוקה ונאמנה לדיי. טס הייתה הדמות האהובה עליי באגדה.
***אזהרה: ספוילרים בהמשך***
אבל היא השתנתה. היא נעשתה קשוחה יותר, רצינית יותר, הרבה פחות תמימה והיא רוצה להפריד בין יוני לבין דיי למרות שהיא רואה שדיי מכור לחלוטין ליוני. זה היה נראה כאילו זה תפקידה בספר השני והיא נעלמה אחרי שסיימה אותו. למה?
יכול להיות שמרי לו שינתה את טס לפי הרגשותיה. הרי היא כתבה בעצמה שכתיבת עילוי היה מעורב בהרבה מאוד חרדה וייאוש ובגלל זה היא הפכה את טס למה שהיא באגדה.
בכל מקרה, אני יכולה להתערב אתכם שטס תופיע בספר השלישי כחלק חשוב מהפטריוטים.

חוץ מהקטע הזה, אני חייבת להוריד למרי לו את הכובע.
הספר גאוני(!)
בוא נתחיל מהכתיבה של נקודות המבט של דיי ויוני. שני נקודות המבט היו כתובות מעולה והיו שונות אחת מהשנייה ומביאות נקודות מבט אחרת על המקרים-דבר שלפעמים לא מצליח בספרים אחרים. אני חייבת להודות שיותר אהבתי את נקודת המבט של יוני, למרות שיותר אהבתי את דיי כבתור דמות. עוד דבר שצריך לסמן לטובה זה שאין שמה קשר טלפתי בין דיי ליוני. זה לא כאילו בספר יוני מסמנת לו משהו ואז טה-דה! הוא מבין את הכוונה המדויקת למה היא מתכוונת ועושה בדיוק את מה שהיא רוצה. זה לא עובד ככה.

אהבתי את קיידה. היא הייתה דמות מגניבה שהיה כיף לקרוא את הקטעים שלה. בנוסף לכך,אהבתי את הקשר בין דיי לקיידה. הם היו שניהם מגניבים מאוד ביחד, והיה כיף לקרוא את הקטעים שלהם ביחד (לא כמו אצל טס ודיי.) עצוב לי שהקשר הזה נגמר ככה.

לאומת קיידה ודיי, לא אהבתי את הקשר בין אנדן לבין יוני. זה נראה כאילו אנדן התאהב ביוני יותר מידי מהר וסיפר לה את הכל. גם לא הבנתי איך זה יכול להיות שלא גילו שיוני משקרת? הרי אי אפשר אך ורק להחליט להירגע וזה עובד: זה לא יכול להיות.
ואנדן עצמו...אני לא יודעת מה לחשוב עליו. לא ממש גיבשתי דעה לגביו, חוץ מכך שהוא מאוהב לחלוטין ביוני.

רייזר עצמו היה דמות מנהיגה ממש טובה. אבל כמו אנדן, אין לי ממש דעה עליו. זה כנראה בגלל שלא יצא לו להופיע מספיק.

הדמות האחרונה שאני רוצה לדבר עליה היא מיטיאס. היה נחמד לראות אותו בחלומות של יוני ושהוא לא נעלם לחלוטין ממוחה של יוני. (ונחשו מה? הוא גיי!)

העלילה עצמה הייתה גם מעולה. נכון, היו לי כמה קטעים שנראו לי משעממים, אבל עדיין העלילה מעולה ואני חייבת להתייחס לקטעים שבהם יוני ודיי מבינים שלא צריך להרוס את הרפובליקה בשביל התחלה חדשה. רוב הספרים שמתייחסים לעולם אוטופי-דיסטופי (כמו משחקי הרעב או כמו פרנהייט 451) אומרים שצריך להשמיד את הכל בשביל להתחיל עולם טוב יותר. מרי לו מצפצפת על האמרה הזו ומראה שאם יש לאנשים את הכוח והעזרה המספיקה, אפשר לשנות גם מבפנים דברים ולא חייבים להרוס את הכל. בנוסף לכך, אהבתי את העובדה שהיא הראתה שגם אם הקולניות ישתלטו על הרפובליקה זה לא יהיה מושלם-ממש לא.

הדבר האחרון שארצה לגעת בו הוא הסוף.
כמו White Swan ו-Bookworm, ההצעה שלי שאם אתם רוצים להימנע משבירת לב, תפסיקו בעמוד 322. אני רצינית. בבקשה תפסיקו.
אני לא אהיה רעה ואספר לכם מה קורה, אלא רק את העובדה שאני לא חושבת שמרי לו הזכירה או כתבה מספיק על הקטע עם דיי. זהו. אני לא אומרת יותר.

לסיכום: ספר חובה לקוראי אגדה!

נ.ב.: גם אתם שמתם לב שמרי לו שמה גם לאנדן עיניים אסייתיות?

» ביקורות נוספות של sunwing
» ביקורות נוספות על עילוי - אגדה #2