הביקורת נכתבה ביום שלישי, 15 באפריל, 2014
ע"י אחת:)
ע"י אחת:)
הגן הכימי. הספר הכי מוזר, מבלבל, ואישכהוא גם ממכר - שקראתי אי פעם.
נתחיל מהדברים הטובים שבו:
הוא מעניין, אי אפשר להגיד שלו. הרעיון שלו מקורי ביותר. ייאמר לזכותו שהוא כתוב בשפה גבוהה ומסקרנת, והספר נגמר במהירות.
אבל יש גם דברים רעים בספר. הרבה, הרבה דברים רעים .
(ספויילרים.)
אני אתחיל מהרעיון. נערות ונערים מתים בגיל צעיר. פרוע.
אבל, יש גם אדונים עשירים שחוטפים נערות ומתחתנים איתם. הספר בנוי בצורה של "אל תשאלו למה," למרות שאני קוראת וקוראת ובמבט שלי יש לפעמים גועל, לפעמים עצב. לפעמים פשוט רחמים.
זה לא ספר קליל.
הדמות של ריין כל כך שיטחית שזה הרג אותי. אין בה שום עומק, לא הבנתי את הרגשות שלה, והיא פשוט עצבנה אותי. נתחיל מזה שהיא כל כך מתגעגעת לאח שלה, אבל אחרי כמה פרקים זה כבר פתאום חודשיים שהיא שם. תסלחי לי, לורן דסטפנו הסופרת היקרה. מה היא עשתה שם חודשיים?? שיחקה שחמט עם ססילי? מצטערת, עליי זה לא עובד.
אם את כל כך הדגשת שבמשך חודשיים לינדן לא שם לב לנשים החדשות שלו, אז מה הן עשו שם, אה?
הקטע הזה בספר הזה, בכל הספר הזה, שעיצבן אותי, היה האדישות של ריין. לעזאזל!! חטפו אותך!! את יושבת לשחק לי שחמט עם ססילי???! היה חסר לי בכיות במשך שבועיים, היה חסר לי התמרדות. אבל לא. ריין החמודה מסתדרת מאוד באחוזה, למרות שיש לה אח תאום בבית!!!
לעזאזל, אבל למה היא לא מנסה לתקשר איתו??? ובכלל, מה שהכי עצבן אותי, זה שבסוף היא בורחת עם גבריאל לים!!! לכי לאח שלך, הרי בשביל זה ברחת לא? בשביל זה טענת שברחת.
היו קטעים ממש מגעילים.
ג'נה, הדמות היחידה שהתחברתי אליה, מתה. יופי. הדמות הנורמלית היחידה, שמתמרדת באחוזה בכל הכוח, מתה לי!
ומי נשאר?? ססילי, בת 14 שנכנסת להריון! מצוין!
ממי ? מלינדן. מי זה? בן 21 שעובר בין 3 חדרים של רעיותיו ונכנס עם כל אחת מהן למיטה. אוי, זה היה כל כך מגעיל.
היה קטע אחד בספר שהם ישבו בספרייה, שלושת הרעיות, וזה היה ממש מגעיל. נשיקות זה טוב וזה רומנטי. אבל עם 3 בנות שאתה לא מכיר?! שחטפו בשבילך?!
והרעיון של הסופרת הנכבדה לעשות את לינדן תמים, לא עזר לה.
כי מי שרוצה לשכב עם 3 נערות קטנות ומתנשק עם שלושתם ומשלב את זרועו בזרועותיהן, הוא לא דמות שאהבתי.
הוא דמות ששנאתי.
לינדן כל כך מגעיל. המוות של גנה כל כך כאב לי. ההריון של ססילי פשוט היה מזוויע, וגבריאל הוא כזה מתוק.
גבריאל.
ריין היקרה והחמודה מתנשקת עם לינדן נשיקה ראשונה.
אבל לקראת סוף הספר- נשיקה שנייה. מרצון!!!! יש לה אליו רגשות, לורן דסטפנו היקרה !!! אבל המשולש אהבה הזה שיצרת, פשוט הגעיל אותי. כי היא אוהבת את גבריאל, ומתנשקת איתו. וכמה דפים אחרי היא מתנשקת עם לינדן נשיקה מרצון, ואחר כך בורחת עם גבריאל!!
מה שממש הכעיס אותי, זה הסוף. במקום ללכת לאח שלה, שבאמת ריחמתי עליו, היא הולכת עם גבריאל לים??
והדובדבן שבקצפת.
אחרי שגמרתי את הספר המכעיס הזה, חשבתי לי - בספר הבא יהיה טוב. ריין וגבריאל יחזרו לאח שלה, וביחד הם אולי יעשו דברים נגד המעבדה של הוון, או אולי תהיה התפתחות חדשה לגבי המוות של ההורים שלהם, או כל הרפתקה אחרת.
אבל כשקראתי את התקציר של הספר הבא, הוכעסתי. כי אני מתכוונת לקרוא אותו. וכתוב בתקציר שלריין וגבריאל יש "הרפתקה" נוספת לפני הפגישה עם אח שלה. אם בכלל. וזה, ממש לא מוצא חן בעיניי. האדישות של ריין לכל המציאות המגעילה שהייתה באחוזה, הדביקות ללינדן למרות כל הגועל, הסצנות בין ווהן אליה היו פשוט מגעילות.
אבל הספר יפה.
מגעיל, מעצבן, מחריד זה גם תיאור טוב.
מכעיס.
אבל יפה.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
