ביקורת ספרותית על הגן הכימי - שלכת - הגן הכימי #3 מאת לורן דסטפנו
ספר מעולה

---

באמצע החופש הגדול, התחלתי להרגיש לא טוב.
מין בחילה כזאת, כאבים בברכיים, וצינון.
כשראיתי שזה לא מפסיק, ניגשתי לבדיקה אצל רופא הבית.
לאחר בדיקה קצרה, הוא סיפר לי שאני חולה במחלה חשוכת מרפא, בעלת תופעות קיצוניות ומייסרות.
שם המחלה הוא "עצלנות יתר".
והתופעות:
1.רביצה. המרחק הגדול ביותר שעושים הוא מהספה למקרר.
2. משיכה עזה לשכיבה על המיטה, מזגן על 17 מעלות, שמיכה עד הצוואר, וקריאה. לא מפסיקים לקרוא, עד שהראייה מיטשטשת והעיניים מתחילות להיעצם.

כדי לא לזעזע אתכם עוד, אפסיק כאן.

• * *
אז אני מניח שאתם מספיק חכמים בשביל להבין שהסיפור שלמעלה הוא מומצא.
חוץ מזה שאני באמת יותר מידי עצלן.
אז כן.
שלכת, הספר האחרון בטרילוגיה "הגן הכימי", נקרא בזמן ימי ה"מחלה".

אני זוכר את הידיים הרועדות, שהחזיקו את הספר מעל שלוש שעות ברציפות, ואת הראייה המטושטשת, ואת הדופק המהיר, ואת הכיף. אני זוכר את הכיף.

היא יודעת לכתוב, הלורן דסטפנו הזאת.
היא יודעת להרכיב משפטים, לגרום לנו להזדהות עם הדמויות, להתאהב כשצריך, לכעוס כשצריך, ולבכות כשצריך.

אני אמשיך במסורת ולא אתקצר, כי זה נגד החוקים שלי.
בכל אופן, הספר מותח, מצחיק, מפחיד, וקצת, רק קצת, קצר מידי.

לפני סיום, אני חייב לומר שמצאו תרופה למחלה ששמה עצלנות יתר.
שם התרופה הוא בית ספר.
כשאני לוקח את התרופה הזאת, אני מתגעגע לימים הנהדרים בהם חליתי.





סליחה על הביקורת העלובה .-.

אור 

17 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?