#
הוא היה ברשימה שלי מאז הביקורת של סוריקטה, ב 2017 (תודה רבה!). במסגרת חיפושי אחרי משהו לקרוא שירחיק אותי מהמיאוס של החיים הנוכחיים, כאשר בכל רגע מישהו עובר איזה גבול ככה, כי אפשר, נואשתי מהסיכוי לפגוש בו במקרה והחלטתי להשיג אותו.
אני מאשימה את המציאוּת הנוכחית בזמן הרב שלקח לי – כמעט פרק שלם – להתחבר לספר. כמעט שכחתי את התענוג בשקיעה בספר שנכתב רק כדי להָנות את הקורא. כל הזמן חיפשתי ללא הצלחה

יש לי אוסף של ספרים כאלה שאני שומרת ליתר בטחון. את כולם אני רוצה לקרוא, הם נמצאים אצלי בבית, אבל רק אחת ללא מעט זמן אני מרשה לעצמי לקרוא אחד מהם. אם היתה לי יכולת שליטה אז בטח היה לי גם אוסף סיגריות כזה ואוסף גרעיני אבטיח ואולי עוד כמה אוספים, אבל איכשהו זה עובד אצלי רק עם ספרים.

זה לא שאני קוראת מהם רק אחרי שורה של מפלות. זה בהחלט יכול לבוא גם בעקבות ספרים מצויינים. מה שמייחד את האוסף הזה זה ש

ברטי הוא אנגלי צעיר ממעמד האצילים ובעלי הרכוש. הוא טמבל חביב, שוחר טוב, שמרוב כוונות טובות משאיר אחריו אנדרלמוסיה והרס בכל מקום בו הוא עובר. ג'יבס הוא הבאטלר שלו - חכם ומשכיל בהרבה מאדונו, מתוחכם מאד - תכונה שכנראה נדרשת לכל מטפלת מוצלחת או באטלר ממוצע, ונודע ביכולתו לפתור בעיות מסובכות.

זה הספר הראשון של <mark>וודהאוס</mark> שאני קוראת, אין לי מושג איך קרה שלא קראתי מספריו קודם. <mark>וודהאוס</mark> שנולד ב 1881 באנגל

בעקבות ימות הפסח המתרגשים עלינו , נתקפתי בדכדוך המיוחד השמור לימות החגים שבו אני חשה באצבעותיה המיוזעות של המציאות לוחצות לחץ פיזי מתון על גרוני, בעודה מלחששת באזני על הקרובים העתידים לבקר, פקקים על כל שעל, ועל ימות חופש דחוסים בצאצאים תאבי לחם ושעשועים המצפים ממני לבדרם, ולא- יעלו עלי ועל בעלי כהמון משולהב וצמא דם.
אינני טירונית בעניין ולכן לא איבדתי עשתונות. מיד שלפתי את הנשק הראוי - ספר על האר

טוב, תראו, אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שסיימתי ספר כל-כך מהר, ביחס לזמן שיש לי לקרוא, ושהייתי כל-כך משועשעת ומדושנת-עונג מספר, ושבזמן בו הייתי עסוקה, לא יכולתי לחכות עד שאקרא בו שוב.
אז ככה:
<mark>וודהאוס</mark> הוא סופר אדיר. זה הספר הראשון שלו שאני קוראת, מתוך שלושה שתורגמו לעברית ויש לי את כולם כמובן, ואין ספק שהוא סופר קומי נפלא, אינטליגנטי ומקורי.

ברטי ווסטר, הדובר בספר, הוא איש אנגלי צעיר ולו

משהו רענן, הוא לא כזה משהו רענן.

הציפייה שלי לא הייתה ממש גבוהה, אבל מהביקורות, ומההתלהבות של הסובבים אותי, בניתי לעצמי מין תמונה של הספר, וכשהגעתי לאמצעו, נוכחתי להכיר את הסגנון.
<mark>וודהאוס</mark> בהחלט נחמד, מין פראצ'ט כזה, פחות שנון (עדיין לא מוריד מהשנינות הקיימת שלו) ועם קונספט לא רע בכלל.
יכולתי להבין את המתלהבים, אך מחכה להם שיח איתי.
הן אמת שעשיתי הפסקות לא אופייניות באורך השהות, וזה מפני ש

איזה ספר נהדר, שנון ומצחיק. צריך קצת אורך רוח והומור בריטי כדי ליהנות מהספר. כתוב נהדר, עלילה חמודה, משפטים משעשעים. ספר שכולו הנאה וצחוק.

אש מרסון המתגורר בלונדון הוא איש מוזר ביותר. הוא אוהב להתעמל בחוץ ולעשות סדרות של תרגילים פיזיים, ולמחייתו כותב סדרת סיפורי בלשים בעיתון. ג'און ולנטיין גם היא מתגוררת בלונדון, שם היא כותבת טור קבוע לנשים בעיתון. אבל סדרה של אירועים מפתיעים שבכלל לא קשורים אליהם, מגלגלים את שניהם ללכת להחזיר חרפושית יקרת ערך לידיו של מיליונר אמריקאי. החרפושית נמצאת באחוזה של לורד אמסוורת', אציל אנגלי תמהוני. אש ומר

העלילה נרקמת סביב שתי דמויות עיקריות ומספר דמויות משנה.
הדמויות העיקריות הן:
ברטי אריסטוקרט רווק הגר בלונדון. בעל לב רחב וכוונות טובות.
ג'יבס משרתו הנאמן של ברטי, ממולח וערמומי ועולה על ברטי בחוכמתו.

הדמויות המשניות:
דודתו של ברטי דהליה , דודה אימתנית. כל בקשה שלה אמורה להעשות, לא מוכנה לשמוע את המילה לא.
בעלה טום.
אנג'לה בתה של דהליה (בת דודתו של ברטי),גאסי פינק נוטל , טאפי גולסופ (ידידו