ביקורת ספרותית על משהו רענן מאת פ. ג'. וודהאוס
ספר מעולה

---

בעקבות ימות הפסח המתרגשים עלינו , נתקפתי בדכדוך המיוחד השמור לימות החגים שבו אני חשה באצבעותיה המיוזעות של המציאות לוחצות לחץ פיזי מתון על גרוני, בעודה מלחששת באזני על הקרובים העתידים לבקר, פקקים על כל שעל, ועל ימות חופש דחוסים בצאצאים תאבי לחם ושעשועים המצפים ממני לבדרם, ולא- יעלו עלי ועל בעלי כהמון משולהב וצמא דם.
אינני טירונית בעניין ולכן לא איבדתי עשתונות. מיד שלפתי את הנשק הראוי - ספר על האריסטוקרטיה הבריטית המתנוונת להנאתה באחוזות פאר מטופחות ועתירי משרתים, בעולם שבו הדאגות היחידות של הגיבורים היא אם המשרת האישי שלהם גיהץ את הקפל שבמכנסיהם כראוי.

פ. ג׳. וודהאוס ידוע במיוחד בשל שתי דמויות ספרותיות שהכניס לפנתיאון - ג׳יבס ווסטר, המשרת האישי היודע כל ואדונו האריסטורט טוב הלב אך הטיפש, אך כתב עוד ספרים שבהם הם אינם מככבים, שלמעשה לא מוכרים כלל לקורא הישראלי. זהו אחד מהם. גם פה יש לנו אריסטוקרטים טובי לב ומאותגרים שכלית, טירת אבות כפרית , רומנטיקה קלילה והמון דיאלוגים שנונים. בניגוד לספרי ג׳יווס ווסטר הופתעתי למצוא שכאן הסאטירה כלפי המעמד העליון האנגלי היא הרבה יותר חדה ומושחזת, ואפילו , אפשר לומר -ביקורת חברתית של ממש.
גיבורי הספר הם אש וג׳ואן, שני אנשים צעירים שנמצאים בסיטואציה דומה - שניהם נאלצים לעבוד למחייתם במיני עבודות משמימות ואיומות כדי להתקיים בדוחק.
כדי לזכות בפרס כספי גדול שיביא קץ למצוקתם, נרתמים אש וג׳ואן לשליחות לא פשוטה בשמו של מיליונר אמריקאי עצבני, להחזיר לו פריט אספנות יקר שנלקח בטעות ע״י חותנו לעתיד, הרוזן מאמסוורת. הם מגיעים במסווה של משרתים, לטירת בלנדינגס, אחוזתו הכפרית של הרוזן, ושם נפגשים עם צבא המשרתים, משרתות, טבחיות, כובסות, שוטפי כלים ונהגים המהווים את סגל הטירה, ושחייהם מתנהלים לפי היררכיה חברתית לא פחות מסובכת ולא פחות נלעגת מההיררכיה החברתית של חיי אדוניהם.
מי שמכיר את העולם הספרותי שיצר וודהאוס יודע שבעולמו כמעט ואין כאלה דמויות, וגיבוריו מתמודדים עם משברים כלכליים בשתי דרכים עיקריות - המתנה סבלנית לקרוב משפחה עשיר שיתפגר ויוריש להם את הונו או נישואין עם יורשת עשירה ( לרוב אמריקאית ). מבט מקרוב על מאבקו של האדם הפשוט להרים את הראש מעל המים איננו נושא רגיל. לסאטירה החברתית אפילו התגנבה לה גם נימה פמיניסטית שכן ג׳ואן הצעירה עצמאית ונבונה, ועומדת על כך שנשים יכולות לעשות כל דבר כמו גברים. היא עומדת על כך ששותפה לפשע, אש, לא ינהג בה בג׳נטלמניות אנגלית אלא ייתן לה לקחת את חלקה במשימה עתירת הסיכונים של השבת החרפושית.

למרות נימת המציאות שהתגנבה והסאטירה החריפה, זה כמובן ספר מאוד קליל ומהנה, שבו בסוף הכל בא על מקומו בשלום בדרך הקומית הוודהאוסית, וכל אחד מוצא את עצמו שבע רצון לגמרי במקום שמתאים לו ביותר.

» ביקורות נוספות של גלדריאל
» ביקורות נוספות על משהו רענן