בתחילת המאה ה-17, השתלט השוגון הגדול טוקוגאווה איאיאסו על יפן. הוא היה הראשון לשושלת טוקוגאווה שמנתה 15 שוגונים. שנים ספורות לאחר עלייתו לשלטון, סגר טוקוגאווה את יפן בפני זרים והמדינה היתה סגורה קרוב ל-250 שנה. דמותו של השוגון הגדול טוקוגאווה, שימשה השראה לסופר ג'יימס קלאוול שכתב את ספרו הידוע שוגון, למרות שבספר שמו של השוגון הוא טורנגה ולא טוקוגאווה.

ספרו של אלן ספנס, עוסק בסופה של תקופת השוג

בשבוע שעבר התגלה מספר ראשוני חדש. כלומר הוא היה קיים כל הזמן, אבל רק בשבוע שעבר הצליחו לוודא סופית שהוא אכן מספר ראשוני. המספר המדובר הוא ענק וכולל 22 מיליון ספרות. החיפוש אחריו נעשה כמובן בעזרת מחשבים. אבל במקום להשתמש במחשבי-על שזמנם יקר פרוייקט החיפוש עושה שימוש בהמוני מחשבים ברחבי העולם. מחשבים רגילים, כמו זה שאני כותבת עליו עכשיו את הסקירה הזאת, רק שעליהם מותקנת תוכנה שבזמנה החופשי בודקת ראשו

ברטי הוא אנגלי צעיר ממעמד האצילים ובעלי הרכוש. הוא טמבל חביב, שוחר טוב, שמרוב כוונות טובות משאיר אחריו אנדרלמוסיה והרס בכל מקום בו הוא עובר. ג'יבס הוא הבאטלר שלו - חכם ומשכיל בהרבה מאדונו, מתוחכם מאד - תכונה שכנראה נדרשת לכל מטפלת מוצלחת או באטלר ממוצע, ונודע ביכולתו לפתור בעיות מסובכות.

זה הספר הראשון של וודהאוס שאני קוראת, אין לי מושג איך קרה שלא קראתי מספריו קודם. וודהאוס שנולד ב 1881 באנגל

נתקלתי בשמו לראשונה דרך פרסום ברדיו: עד היום אני זוכרת את הצחוק המלאכותי, שהיה אמור לצמרר אבל היה פתטי...אז החלטתי שהספר הזה כנראה לא בשבילי. עבר זמן, קיבלתי המלצה, הישגתי אותו ואז היתה הכריכה: לא שהיא לא יפה, אבל אותי היא דחתה מלקרוא. ספרים, מסתבר, הם כמו אנשים: הרבה פעמים אנחנו קובעים עליהם דעה עוד לפני הקריאה בגלל דברים לא ממש רלוונטיים...

אריאל מנטו היא צעירה אינטליגנטית מאד וגם מופרעת: היא

וואו!
מבט ראשון על הספר - כריכה קשה, מנוילן (מהספריה). איור מסתורי בעיצוב עתיק על הכריכה. אווירה גותית, דפים שחורים וספר מקולל (לפחות לפי הכתוב מאחור).
למה אני מכניס את עצמי? מה לי ולסגנון הזה? איך לעזאזל הגעתי לספר הזה? אז דווקא לשאלה האחרונה יש לי תשובה - ניר חצרוני... לאחר קריאת כל ספריו, מצאתי ראיון עימו ובו הוא מספר שהספר הזה גרם לו להתחיל לכתוב. והוא שאף להגיע לרמת הכתיבה הזו. הכתיבה של

אני לא בטוחה באיזה שלב החלטתי שאני אוהבת את אפריקה, אבל מפה לשם זה נהיה אחד הדברים האלה שברורים לך דווקא מפני שהסיכוי להגשים אותם נמוך כל כך. בהתחלה, אני מניחה, זה נבע מאהבת בעלי החיים, הסוואנות ו"מלך האריות", אחר כך התחלתי להכיר על קצה המזלג מהתרבויות המרתקות והשונות כ"כ שמתגוררות שם. היום אפריקה היא בעיקר מקום של מלחמות אזרחים ורעב, אבל עדיין נראית לי כמו תיבת הפתעות גדולה.

צ'יממנדה נגוזי אדי

חכמת ההמונים
מדוע הרבים חכמים מהמעטים ואיך תבונה
קולקטיבית מעצבת עסקים, תרבויות ומדינות
ג'יימס סורוביצקי
תירגמה מאנגלית: <mark>ג'וד שבא</mark>
286 עמודים
הוצאה: עב

בדרך כלל אני לא חובבת "ספרות אקזוטית" הנכתבת ע"י מערביים. הספר הזה - שאני לא זוכרת מי גרם לי להתעניין בו - משחזר סיפור של סקוטי צעיר שבמאה ה -19 הציעו לו Relocation בחברת ספנות ביפן, שם עשה הון עצום, הכיר הכרות טובה את התרבות ביפן השיג השפעה רבה במדינה בה כונה "הסמוראי הסקוטי", חי בה ומת בה.

הסיפור מעניין ויכול היה להיות ספר מרתק, לו היה כתוב טוב יותר. הכתיבה דומה יותר לתאור כרונולוגי של עלילות

זה הספר השלישי שלה שאני קורא. כמו שני ספריה האחרים - מעולה. המעניין הוא שמבחינת הסדר, קראתי קודם כל את ספרה האחרון - "אמריקנה", אחר כך את ספרה השני "חצי שמש צהובה" ורק עכשיו את ספרה הראשון "היביסקוס סגול" - זה מעניין כי מצד אחד כאילו הפסדתי את ההתפתחות שלה כסופרת, מצד שני אם לא הייתי קורא את אמריקנה שאליו נחשפת לראשונה לא הייתי מגיע לאחרים. היא מתארת את החיים בניגריה בצורה מרשימה ויוצרת לקורא תמונ