“פנינה!


סיפור קטנטן - 19 עמודים בסך הכל - ומנוקד - הוא עושה רושם של ספר ילדים. אבל הוא לגמרי לא. בסיפור הזה מדגים המאסטר איך - במעט מאד מלים - מצליחים לקטול פרות קדושות - ועושים את זה עם המון אירוניה והומור מרושע.

הסיפור הוא על ילד, המאמין לסיפורים שמספרים לילדים לפני השינה: איך ילד עני נתקל במקרה בעשיר, פחות או יותר מוצא חן בעיניו וזה מאמץ אותו והופך אותו לחתנו וליורשו. המחבר - שהוא הילד לו מספרים את הסיפור - רוצה את הגורל המוזהב המגיע לילדים טובים ויראי שמיים. אך התגובה שהוא מקבל כשהוא נתקל בעצמו בעשיר אינה תואמת את ציפיותיו...

סיפורים עם מוסר השכל רווחו מאד בחינוך ילדים בעבר. (בפעם האחרונה שבדקתי גם סיפורי ילדים עכשויים לוקים במחלה הזו). האמינו שילדים הם תמימים, חומר רך הנתון לעיצובו של המחנך, ובראו למענם עולם מומצא, השואב מ"איך העולם צריך להיות" ומתרחק מאד מהמציאות, ועולם של העמדת פנים, "שקרים יפים" ויראת שמים מדומה נברא.

הספרון הזה - שאני חוזרת אליו מפעם לפעם - אומר כל כך הרבה על הטבע האנושי, על חמדנות, על כוחנות, על אמת ושקר ועל הפער בין מי אנחנו באמת לבין מי שהיינו רוצים להיות, וכל זה בציניות בוטה (באריזה יפהפיה) שהוא פשוט תענוג צרוף.

מומלץ לכל שוחטי הפרות הקדושות באשר הם.”