ברטי הוא אנגלי צעיר ממעמד האצילים ובעלי הרכוש. הוא טמבל חביב, שוחר טוב, שמרוב כוונות טובות משאיר אחריו אנדרלמוסיה והרס בכל מקום בו הוא עובר. ג'יבס הוא הבאטלר שלו - חכם ומשכיל בהרבה מאדונו, מתוחכם מאד - תכונה שכנראה נדרשת לכל מטפלת מוצלחת או באטלר ממוצע, ונודע ביכולתו לפתור בעיות מסובכות.

זה הספר הראשון של וודהאוס שאני קוראת, אין לי מושג איך קרה שלא קראתי מספריו קודם. וודהאוס שנולד ב 1881 באנגליה חי את רוב חייו הבוגרים בארה"ב והיה סופר פורה - מעל 90 ספרים שהניבו אף סדרות בטלויזיה וסרטים. את ברטי וג'יבס גילמו יו לורי וסטיבן פריי בהתאמה בסידרה שלצערי הרב לא ראיתי.

כמיטב המסורת של ג'רום ק. ג'רום הוא כותב סיפור קטן ומענג, מצחיק מאד, שכולו הבלים ונושאו לכאורה לא רלוונטי: מה לי ולטמבל הנפוח שכל עניינו בילויים, ביקורים מזדמנים אצל קרובי משפחה ושיחות ברמה של ילדים מכתה ו'? אז זהו, שהוא יותר רלוונטי ממה שנראה על סמך התאור הזה. וודהאוס ניחן בכישרון לחשוף יומרות ריקות, צדקנות, התחזות וחוסר מודעות עצמית. ברטי המשתמש בביטויים זרים מפוצצים שבדרך כלל אינו מבין, הוא דוגמה, ברגלי הפיל בחנות חרסינה שלו, לאנשים שכל אחד מכיר. התוצאה מאלפת בדיוק כמו שהיא מצחיקה.

זה ספר מקסים שאהבתי מאד. הוא שולח אותך למחוזות רחוקים מאד מהמציאות הדורשת אילחוש. כדאי להחזיק אותו בסביבה לזמנים קשים במיוחד.

טוב, תראו, אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שסיימתי ספר כל-כך מהר, ביחס לזמן שיש לי לקרוא, ושהייתי כל-כך משועשעת ומדושנת-עונג מספר, ושבזמן בו הייתי עסוקה, לא יכולתי לחכות עד שאקרא בו שוב.
אז ככה:
וודהאוס הוא סופר אדיר. זה הספר הראשון שלו שאני קוראת, מתוך שלושה שתורגמו לעברית ויש לי את כולם כמובן, ואין ספק שהוא סופר קומי נפלא, אינטליגנטי ומקורי.

ברטי ווסטר, הדובר בספר, הוא איש אנגלי צעיר ולונדוני. הוא חוזר מחופשה משפחתית בקאן, אותה העביר בנעימים כחודשיים עם דודתו דליה, בת דודתו אנג'לה וארוסה, טאפי. לכן הוא מאוד מתפלא כשדודה דליה שולחת לו מברק, בו היא קוראת לו להגיע בדחיפות לאחוזה בה היא מתגוררת, ללא הסבר.
מה מסתבר? לדודה יש בשביל ברטי תפקיד של מילוי מקום, אותו הוא מאוד לא מעוניין למלא...
כמעט בו זמנית, בעוד ברטי מנסה להתחמק מהמשימה בכל מאודו, מופיע על פתח ביתו חברו משכבר הימים, התמהוני וחובב הטריטונים, גאסי פינק-נוטל.
אבל מה, גאסי לא הגיע כדי לראות את ברטי דווקא, אלא את ג'יבס - עוזרו האישי. ג'יבס ידוע כבעל יכולות גבוהות בפתירת בעיות ביחסים בינאישיים, וגאסי זקוק לעזרה ולייעוץ מאדם בעל מוח מבריק כשלו. גאסי מאוהב וחסר אונים.
מפה לשם, מתגלגלים העניינים כך שכולם מגיעים לאחוזתה של הדודה דליה, ברטי וג'יבס, גאסי ובחירת לבו מדלן, וכמובן בני הזוג אנג'לה וטאפי, שמתגלעת בינהם מריבה העלולה להיות סופנית.
כך מתחילה קומדיה מופרעת של ניסיונות שידוכים וקירוב לבבות, של טעויות וכשלים, ושל טקס חלוקת פרסים אחד בו גאסי שלנו מבצע את הופעת חייו.

הספר נקרא ביעף שכן הוא מהנה, שנון, משעשע מאוד, ורובו כתוב כדיאלוגים בין הדמויות. ממש קל לתאר את העלילה כסרט בריטי מגניב. למתעניינים, יש סדרה בשם "ווסטר וג'יבס" שעלתה כולה ליו-טיוב, המבוססת על שתי הדמויות מספריו של וודהאוס. ומי שקורא באנגלית יכול להנות ממגוון רחב של סיפורים שהוא כתב אך מעולם לא תורגמו.
"טוב ויפה, ג'יבס" מומלץ מאוד, במיוחד בעתות כמו שלנו כיום. כיף אמיתי.

הספר הכי מצחיק בעולם

לספר ניגשתי כשזכר הסדרה האלמותית, שהוקרנה בערוץ 2 הנסיוני, חרוט בזכרוני. הקומדיה הגאונית הזו נסמכה כמובן על כתיבה מזהירה ומשחק מזהיר של יו לורי, החושם הבריטי האריסטוקרטי, ומשרתו סטיבן פריי, איש צללים הנכון לשרת ולתקן בכל עת ומשוחק ע"י שחקן מזהיר.
הסדרה נקראה ג'יבס אנד ווסטר וזו ליוותה אותי בקריאת הספר טוב ויפה, ג'יבס. אבל כגודל הציפיה כן גודל האכזבה. אם לא הייתי רואה את הסדרה ומדמיין את הדמויות כפי שהופיעו בסדרה, מן הסתם הייתי מפסיק לקרוא די בהתחלה. זה לא שהספר לא משעשע וזה לא שאין בו בריטיות עסיסית, יש והרבה. אבל הספר כולו נסמך על סצנה שהיתה מספיקה לפרק בן 25 דקות בסדרה ואז הכל היה מרוכז יותר ומצחיק עד דמעות.
במה דברים אמורים? ברטראם (ברטי) ווסטר הוא צעיר בריטי, מאותם אריסטוקרטים הממלאים זמנם בבילוי קיץ בצרפת, במרוצי סוסים, במועדון חברים וכך הלאה. משימות מתישות, ללא ספק. כדי למלא משימות אלה, להראות הדור ומוכן תמיד צריך הרי משרת חרישי ויעיל בדמות ג'יבס הבלתי נלאה. אלא שהמתח ההומוריסטי נשען בעיקר על יכולתו הבלתי נלאית של ג'יבס לפתור בעיות של צעירים בריטים פוחזים לעומת ברטי, אדונו של ג'יבס, הסבור שהוא צאצא לווסטרים, המסוגלים אף הם לפתור בעיות. למוניטין של ג'יבס יצא שם בין כל הסובבים. כולם סבורים שרק הוא מסוגל לפתור בעיות, דבר המעליב שוב ושוב את אדונו הצעיר והנמרץ.
הספר עוסק בשתי פרשיות רומנטיות: אירוסיהם של גלוסופ ואנג'לה וכן אי יכולתו של גאסי )אוגוסטוס) פינק-נוטל (תודו שרק השמות האלה כבר מצחיקים) להציע הצעת נישואין למדלן באסט. אנו פוגשים את הדמויות כשגלוסופ לועג לאנג'לה על תקרית שארעה לה בצרפת, כשכריש ניסה לנגוס ברגלה ואילו הוא סבור שהיה זה אך דג סנדל. היא נעלבה וביטלה את האירוסין. לעומת הזוג הזה, אנו פוגשים את פינק-נוטל, מגדל הטרוטונים, אותם יצורי מים ירוקים, שאותם הוא אוהב ומעריץ. ברטי ממהר לקחת פיקוד ולנסות לתקן את המצב כשהוא מגיע לבית דודתו דהליה. מכאן מתחילים שפע אירועים הנסמכים על יכולתו הדלה של ברטי לפתור בעיות, על יכולתם של שאר הדמויות להעצים את הבעיות ועל יכולתו של ג'יבס לפתור הכל בעמודים האחרונים של הספר.
לספר הזה פוטנציאל אדיר ואם מסתמכים על הכריכה האחורית המספרת על היות וודהאוס גדול הסופרים הקומיים בכל הזמנים הרי יכולנו לצפות לספר חריף ומצחיק עד דמעות. זה לא קורה ולו קצת. העימות בין ברטי וג'יבס תופס מקום קטן מדי ומתאים בהחלט למסך הקטן ולא לספר, יכולתו הגאונית של ג'יבס לפתור בעיות באה לידי ביטוי בעמודים האחרונים בלבד ומי שלא ראה את פרקי הסדרה, שם היחס בין חלקי תרומתם של הגיבורים נכון יותר, ימצא את הספר דל ותמוה.
למי הספר כן מומלץ? למי שחובב הומור בריטי ודמויות בריטיות בכלל, למי שראה את הסדרה ולמי שיכול להעריך את המפגש בין לורי לפריי. לאחרים הספר פשוט יהיה החמצה גדולה.

ספר אנגלי מאוד, הומור אנגלי, סגנון מיוחד במינו, משעשע, לא התגלגלתי מצחוק. החיים הריקניים של המעמד הג'נטלמני הבריטי.

עלילות הבטלר האנגלי ג'יבס - תכירו אותו: הוא שופע בעצות חכמות, קצת ציני, הרבה מצחיק, אינטלקטואל מזהיר, באטלר וג'נטלמן. ממש ככה !
מצחיק, מלא הומור מעודן רק כמו שהבריטים יודעים לעשות... קומדיית BBC מוצלחת, אבל במקום לצפות בה בטלויזיה - קוראים.
וכשם הספר, כך ההמלצה לספר : "טוב ויפה ג'יבס !" :-)