ביקורת ספרותית על אתמול מאת אגוטה קריסטוף
ספר מעולה

---

אני אוהבת את הסגנון של אגוטה קריסטוף. את הצמצום. את הדיוק. כל מילה נחשבת, כל משפט חשוב, כך שאי אפשר לתת למחשבות להתפזר תוך כדי קריאה. לא תהיה שום חזרה. צריך להתרכז.

זה ספר שאפשר לקרוא בנשימה אחת. 119 עמודים, צרים ולא ארוכים. אבל אפשר גם לחלק אותו למנות קצובות, להעצים את העונג, או לפחות להאריך את משכו.

הסיפור פשוט. פליט, בודד, חי חיים תלושים ומונוטוניים, נטולי תקווה ומלאים געגועים, למה שהיה, או אל מה שנדמה לו שהיה, אל ילדותו, אל אהבת הילדות שלו. והוא מחכה לה.

הדרך שבה אגוטה קריסטוף מצליחה לבטא תחושות היא יוצאת דופן. בלקוניות, בתיאורים תכליתיים של התרחשויות יומיומיות, לכאורה בלתי חשובות, היא מייצרת הוויה מאד נוכחת, אף על פי שאינה נאמרת כמעט. היא מייצרת את המעטפת שמאפשרת לך לחוש את מה שחשים הגיבורים שלה, להבין היטב.

זה ממש לא הספר שיגרום לכם להרגיש טוב, טוב כפשוטו. הוא לא נעים ולא מינורי. הוא מבטא כאב, בדידות, ייאוש, אך לעיתים גם השלמה ואפילו קמצוץ של אושר. אבל אם אתם לא חוששים להתעמת עם תחושות קשות, אם להסתכל לחיים בעיניים, בישירות, לכל החלקים שלהם, זה דבר שאתם עושים לפעמים, מתוך בחירה, במקרה כזה אני מאד ממליצה על הספר הזה.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על אתמול