“**** השיגרה מקהה אותנו, ואנחנו כמהים אליה, אל המקום הבטוח, הקבוע, הבלתי משתנה, שבו רק נקום בכל בוקר לעבודה או ללימודים או במקרה הטוב לחופשה מזדמנת. לאחר גיל ההתבגרות ההפכפך והמייסר, וחבלי העשור השני והשלישי שהם עריסת חיינו, רובנו לומדים לבכר את התווך הבינוני האפור הזה, מנוון ככל שיהיה, על פני כבישי המוות של הרגשות העזים, התאהבויות מרסקות לב, קנאות קשות כשאול, פחד ואהבה ושנאה... כמבוגרים”

“הידעתם? הסופר והעיתונאי הותיק יגאל סרנה חזר בתשובה! כן, כן, בגיל לא צעיר ובעקבות אהבה חדשה הוא גילה את האור ועבר לדת החתולית. עכשיו, כמו כול מומר וחוזר בתשובה הוא נדרש לשבח, להלל ולקלס את אלוהיו החדשים - חתול הבית המצוי! גם אני הצטרפתי לשורות הסוגדים לנמרים הביתיים הקטנים והרכים בגיל לא צעיר, ובעקבות אהבתי אליהם ואהבתי לקריאה, פיתחתי חיבה לז'אנר לא קטן בכלל, ספרים על חתולים. אני מודה ומתוודה שאני”

“יגאל סרנה מספר את סיפור חייו של אימו אשר עלתה לפלשתינה מהעיירה בלוניה שבפולין. אנו עוקבים אחר מסעה ברכבות, באוניה, בסירות ובחמורים. כשהיא מגיעה ארצה אפשר ממש לחוש עימה יחד את תחושת הזרות והרצון להיטמע. אנו יוצאים למסע בעקבות חייה של יוכבד. הסודות ששמרה, השתיקות, המכאובים. אותה אישה אסופה שכל חייה הייתה כמשענת וכעת יותר מהכל, זקוקה היא עצמה להישען. יוכבד בסוף ימיה, מבקשת לספר את הסיפור שלא סיפרה מע”

“לפני שהשתבשה דעתו באופן בלתי הפיך, יגאל סרנה היה סופר נהדר. הביוגרפה שכתב על המשוררת הסוערת יונה וולך הוא אחד מהביוגרפיות המופלאות שנכתבו בשפה העברית. דן צלקה במסה שכתב בשנת 1973 בשם "ביוגרפיות" מסביר כמה קשה לכתוב ביוגרפיה בעברית: "כתיבתן תובעת ממחברן תכונות של מספר מחונן , אבל היא דורשת עוד משהו: סוג של חירות באווירה האינטלקטואלית שבה הוא חי, קיומה של חברה (במובן המצומצם של המילה) וקיומה של הסכמ”

“**** השיגרה מקהה אותנו, ואנחנו כמהים אליה, אל המקום הבטוח, הקבוע, הבלתי משתנה, שבו רק נקום בכל בוקר לעבודה או ללימודים או במקרה הטוב לחופשה מזדמנת. לאחר גיל ההתבגרות ההפכפך והמייסר, וחבלי העשור השני והשלישי שהם עריסת חיינו, רובנו לומדים לבכר את התווך הבינוני האפור הזה, מנוון ככל שיהיה, על פני כבישי המוות של הרגשות העזים, התאהבויות מרסקות לב, קנאות קשות כשאול, פחד ואהבה ושנאה... כמבוגרים”

“הידעתם? הסופר והעיתונאי הותיק יגאל סרנה חזר בתשובה! כן, כן, בגיל לא צעיר ובעקבות אהבה חדשה הוא גילה את האור ועבר לדת החתולית. עכשיו, כמו כול מומר וחוזר בתשובה הוא נדרש לשבח, להלל ולקלס את אלוהיו החדשים - חתול הבית המצוי! גם אני הצטרפתי לשורות הסוגדים לנמרים הביתיים הקטנים והרכים בגיל לא צעיר, ובעקבות אהבתי אליהם ואהבתי לקריאה, פיתחתי חיבה לז'אנר לא קטן בכלל, ספרים על חתולים. אני מודה ומתוודה שאני”

“יגאל סרנה מספר את סיפור חייו של אימו אשר עלתה לפלשתינה מהעיירה בלוניה שבפולין. אנו עוקבים אחר מסעה ברכבות, באוניה, בסירות ובחמורים. כשהיא מגיעה ארצה אפשר ממש לחוש עימה יחד את תחושת הזרות והרצון להיטמע. אנו יוצאים למסע בעקבות חייה של יוכבד. הסודות ששמרה, השתיקות, המכאובים. אותה אישה אסופה שכל חייה הייתה כמשענת וכעת יותר מהכל, זקוקה היא עצמה להישען. יוכבד בסוף ימיה, מבקשת לספר את הסיפור שלא סיפרה מע”

“לפני שהשתבשה דעתו באופן בלתי הפיך, יגאל סרנה היה סופר נהדר. הביוגרפה שכתב על המשוררת הסוערת יונה וולך הוא אחד מהביוגרפיות המופלאות שנכתבו בשפה העברית. דן צלקה במסה שכתב בשנת 1973 בשם "ביוגרפיות" מסביר כמה קשה לכתוב ביוגרפיה בעברית: "כתיבתן תובעת ממחברן תכונות של מספר מחונן , אבל היא דורשת עוד משהו: סוג של חירות באווירה האינטלקטואלית שבה הוא חי, קיומה של חברה (במובן המצומצם של המילה) וקיומה של הסכמ”