נפילה מענן.
איך להגדיר את ספרו של עוזי וייל חמישה חלומות? שונה. האם זה מגדיר אותו כמעניין וטוב? תלוי למה מצפים מספר שהגדיר את עצמו (כרומן) בתוך סוגריים -בכדי לומר לכם מראש, אני שונה.
בכדי להמחיש את התהייה לגבי הספר הזה, אנסה להדגים אותה באמצעות אמנות פלסטית, בה קיימים שני סגנונות מרכזיים, ראליסטי ואבסטרקטי, השונים בצורה קיצונית האחד מהשני. אני אישית מעדיף יצירות המשלבות בין שני הסגנונות, קרעי ריאליה המתחברים לסמלים מופשטים וחידתיים, שפענוחם מגייס את דמיוני ורגשותיי, באמצעותם אני מאותגר להגדיר מצבים אנושיים בצורה מפתיעה ושונה מכפי שחשבתי.
עם קריאת המשפטים הראשונים בספרו של וייל, הרגשתי בעונג משפטיו המינימליסטים, המושחזים והמהודקים להפליא, שהצליחו לחלחל לנפשי, למקום משכן התחושות המעורפלות שלפתע התבהרו. חשתי כמתבונן באיור דמות מעורטלת המשורבטת בקווים מינימליסטים, בה כל קו עיפרון מונח במקום המדויק שלו, המעניק תחושת מנח גוף המצליח לבטא בצורה מדויקת מגוון רגשות, כמו כמיהה לאהבה ובדידות מכמירה. בכדי להיות קונקרטי, הכתיבה של וייל, מזכירה לי את רישומיה המינימליסטים של רות שלוס, הגורמים לי לעונג צרוף וגעגועים אין סופיים ליופי הנעורים וסערת הנפש הכרוכה בהם ששככה זה מכבר.
אז על מה העלילה, היא על נעמה החולמת בנערותה חמישה חלומות שלאחר כמעט שלושים שנים מתגשמים לה, אחד מהם הוא על בנה שייוולד, ויקלע לרומן שערורייתי עם מורתו שאיתה הוא ישכב, חלום שאכן התממש, ברומן בו עלילה לא שלמה משלימה קרעי חלומות. חוסר השלמות של הרומן וההליכה בו לאיבוד ותחושות הנואשות, הם המבע המיוחד של וייל.
וייל נע בין חלומות כפנטזיה לבין התממשותם כתעתוע הנכרך בהווה, ובכך הוא שובר את המבנה המצופה בדרך כלל מעלילה קוהרנטית, לתלכיד סיפורי שונה ומפתיע, שמזכיר באיזה אופן מיסטיקה חסידית, מבלי להזכיר ולו במילה את מקור ההשראה. כמו בחסידות בה מתקיים מתח בין כחות בונים למבטלים את הדמויות והעלילה, בין כוחות המענקים עונג ותושת התעלות לכוחות היוצרים סבל וכאב, התפוגגות והעלמות, לתחושות המגדירות לעתים גם אהבה באמצעות מנעד רחב של רגשות: כאב, נואשות מחיקה, או גם: השתוקקות וגאות נפש. שדה כוחות היוצר משמעות מיוחדת לסיפור ולדמויות. וייל לא לוקח רגשות לקצה, הוא מבטא אותם באיפוק ומתינות ראויה, אך בצורות ובצירופים לא צפויים ומפתיעים.
"אם כל כך רע יכול להתהפך לכל כך טוב, אז הכל אפשרי. אז באמת אין רע בעולם. יש רק מקפצה לטוב שלא שיערת שקיים." (107), מה זה, אם לא מיסטיקה המנסה לפענח את מסתורי הנפש האנושית?
הרגשתי שוייל, ערך עלי מניפולציה רהבתנית, כמו פעלולן המפגין ביצועים חדשים ומפתיעים. אני אהבתי והתמסרתי למניפולציות, שהיוו עבורי חידוש מרענן ופורץ גבולות, שלא בהכרח כל אחד יכול להתחבר להן.












![האיצחקיה [מהדורת 2025]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers102/1026434.jpg?v=1772888315070)





