באמצע המאה התשע – עשרה הרס נפוליאון השלישי את פריס כמעט עד היסוד, ובנה פריס חדשה, מודרנית, מפוספסת בשדרות רחבות ובה בנייה מפוארת בסגנונות ההיסטוריים וכן בברזל ובזכוכית – בנייה חדשנית ומהפכנית. זוהי פריס כפי שהיא מוכרת לנו היום, אף שבינתיים התחדשו בה חידושים רבים נוספים. את הבנייה הנרחבת הזו ליוו ספסרות, עסקאות שחורות, ציד של ממש שבו ניסה כל אחד לקחת לעצמו נתח. אריסטיד סאקאר, גיבור "המשיסה", הגיע לפריס מן הכפר והוא משתלב מיד במרדף הזה. לצורך כך הוא נעזר באשה צעירה, רנה, שנישאת לו בלית ברירה ומביאה אתה רכוש לא קטן. אמיל זולה מתאר את השניים האלה ואת החברה שסביבם בדייקנות נטוראליסטית חסרת רחמים, ועם זאת תוך הבנה פסיכולוגית מפתיעה ומרתקת ובעיקר בראייה אסתטית המצביעה על זיקת המחבר לתחומי האמנות שהתפתחו באותה תקופה: האדריכלות, הציור האימפרסיוניסטי והצילום. "המשיסה" הוא אחד מתוך סדרה של עשרים ספרים שכתב זולה, "משפחת רוגון – מאקאר", המתארת את קורות משפחתו של סאקאר וכוללת גם את "ננה", "ז'רבז" ועוד אחרים שכבר תורגמו לעברית. לספר נוסף מדריך לקורא הרומן ולמטייל בפריס מאת פרופ' דוד מנדלסון, המתאר באריכות את הרקע ההיסטורי, הרוחני, החברתי, התרבותי והפיזי של הרומן.

אמיל זולא

אמיל זולא נולד בפאריס ב-1840. הוא גדל באכס-אן-פרובאנס. ב-1858 חזר לפאריס, וב-1862 התקבל כפקיד בבית ההוצאה "אשט", שם הכיר את חוגי הספרות והאמנות. זולא הושפע מהתיאוריות החדשות על התורשה והרפואה הנסיונית והתחיל לגבש לו בהדרגה את הסגנון הנטורליסטי, תחילה ברומנים "תרז ראקן" (1867) ו"מדלן פרא" ... המשך לקרוא

שם הספר
היצירה
ז'רבאז[חלק א'] - מצרפתית - מנשה לוין - ספרי כיס מעריב #1
ז'רמינל
תרז ראקן