מדף הספרים של שרונה - הספרים שדירגה

המספר הוא ילד ערבי בביתה של זונה לשעבר שמתפרנסת מטיפול בילדיהן של חברות למקצוע; והסיפור מצייר את דמותה המרשימה של אישה זו – יהודייה, שנולדה בפולין, הגיעה לצרפת וחייתה את אימי השואה – ואת ההווי הססגוני של רובע בלוויל בפריס המאוכלס ברובו במהגרים ערבים, יהודים ושחורים.   ספר מיוחד במינו, עצוב ומצחיק ומרתק, שזכה בפרס גונקור לשנת 1975

בבית בודד, הניצב במדבר של חורבן עירוני, בצילם של בנייני - ענק קודרים, מתרחשת דראמה מסמררת בין ארבעה ילדים, מגיל שש עד חמש - עשרה. בקיץ חם וארוך אחד הם מוצאים את עצמם ללא השגחה, חופשיים מכל משטר. במעמקי הבית קבור סוד משותף, שהם אפילו אינם מעזים לדבר על אודותיו. עולמם הוא עולם סגור ושמור, שבתוכו מתחילים להתערער איסורים משפחתיים עתיקים, ו

'נפשות מתות' – הרומאן הגאוני והמדהים על התוהו-ובוהו של ההבלוּיות והעמדות-הפנים שמהן עשויה, טלאי על גבי טלאי, הרֵיקוּת של המצב האנושי; פסגת יצירתו של "האמן הגדול ביותר שהוציאה מתוכה רוסיה עד עצם היום הזה" (כפי שכתב עליו נאבוקוב), פסגה שלמרגלותיה שוצפת התהום הפרטית המסויטת של המחבר – 'נפשות מתות' זה מוגש כאן לקוראים הישראלים בתרגום ע

אביו של ארתורו, תמהוני, מיזנטרופ ושונא נשים בפרט, ירש טירה וגם אינו צריך לעבוד לפרנסתו. הוא שוהה רוב הזמן מחוץ לבית (האם באמת במסעות הרפתקה מיסתוריים?). אמו של ארתורו מתה בלידתו. ארתורו גדל כמעט לבדו, בכפר קטן שהוא אי, לא הרחק מנאפולי. הוא מדמיין את אמו שלא הכיר וסוגד לאביו. כשהוא בן 14, מביא אביו כלה (בת 16)- נערה פשוטה ונוצריה אדוקה

"בגיל ארבעים ושתיים, קצת אחרי סוכות, תקף את מאיר פחד-המוות, וזאת אחרי שהכיר בכך שהמוות הוא חלק ממשי מחייו, שכבר עברו את שיאם והם מתנהלים עכשיו במידרון"... מאיר, מהנדס תל-אביבי באמצע שנותיו, לוקה בלחץ-דם גבוה. מחלתו, יחד עם מותה הבלתי-צפוי של אמו, מביאה אותו להכרה פתאומית שנעוריו אכן חלפו לבלי שוב, ושמהלך חייו פונה מעתה – לאיטו, אך ללא סט

מרגֶריט, יצאנית-צמרת, פילגש-להשכיר יפהפייה, המוקפת הערצה, כסף ופאר, חיה חיי הוללות המשחיתים את בריאותה הרופפת (יש לה שחפת) - עד שהיא מגלה אהבה "אחרת", "אמיתית", כשהיא פוגשת את ארמן דיוואל, בחור ממשפחה בורגנית טובה. ניסיונם של האוהבים לבנות לעצמם עולם-בועה, מנותק מן העבר, מן העתיד ומפאריז, להתמזג בתוך נצח שהאהבה היא בו חוק יחיד -נכשל כיש

פרשת אהבתם של נער כפרי מחבל נורמנדי שבצרפת ונערה בת - אצילים פולניה, אהבה רצופה תהפוכות ופרידות על רקע מאורעות מלחמת - העולם השניה בצרפת הכבושה. סיפור מרתק ומרגש ממיטב יצירתו של הסופר המהולל. כאחרית - דבר - החוברת "חייו ומותו של אמיל אז'אר", שחשפה את זהותו המסתורית של מחבר "כל החיים לפניו" ו"חרדתו של המלך סלומון".

"מילכוד 22" - מקורי, מטורף, פראי ומבעית - תצוגה מעוררת התפעלות שתפגע בקוראים רבים כשם שתענג אחרים. תיאור ריאליסטי ומלא עוצמה של משימות הפצצה, על המטוסים המתרסקים והאנשים הזועקים והמתים בהם... "מילכוד 22" מעורר צחוק מריר ופראי. הוא לא ישכח כלל על - ידי אלה אשר יוכלו לעכל אותו". (ניו יורק טיימס) "...כתוב בצורה מבריקה. מהדהד בצחוק מטורף". (טיי

“אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו“ - כך נפתח מיכאל שלי, מפסגות הספרות העברית החדשה. חנה גונן, גיבורה בלתי נשכחת, מספרת את סיפור אהבתה האוזלת לבעלה מיכאל בעודה שוקעת יותר ויותר בתוך עולמה הפנימי, עולם של נסיכה שבויה המתגעגעת למרחקים שנבצרו ממנה. מיכאל שלי הוא רומן נדיר ורב-עוצמה המסמן את יצירתו המוקדמת של עמוס עוז ואת גדולתו

אם ספרות המאה העשרים תשאיר אחריה עשרה רומאנים גדולים-'לוליטה' הוא אחד מהם.הספר,שנדפס לראשונה בשקט בפאריס ב-1955 (המו"לים האמריקנים חששו להוציאו לאור), חילחל לאט ונעשה כעבור שלוש שנים רב - מכר שערורייתי, שעד מהרה תפס את מקומו הראוי כמושלם ברומאנים של נאבוקוב. האפקט של צבע מופלא שיש לקשקשת של חרקים מסויימים אינו נובע מן הפיגמנט, אלא מ

בשלהי 1889, מספרים הביוגרפים, ברוסיה כולה - לא הקבילו אנשים זה את פני זה ברחוב ב'מה שלומך', אלא שאלו: "האם קראת את 'סונטת קרויצר'?" . רבים העריצו את הנובלה כיצירה גאונית ומסעירה, אחרים ראו בה שערורייה. הסוף לכאורה ידוע מן ההתחלה, שכן הסיפור הוא מונולוג של בעל שרצח את אשתו בהתקף של קנאה, ובכל זאת, הסיפור החזק והנועז ורווי המתח אינו צפוי מרא

שני כרכים   האחים קרמאזוב הוא הרומן האחרון של דוסטויבסקי, ונחשב לגדול שבהם. הילה של כובד ראש אופפת את שמו, ולא בכדי מרבים לצטט ממנו אמירות כגון "השטן נאבק עם האלו-הים, ושדה המערכה הוא נפש האדם" או "בלי אלו-הים [...] הרי יוצא שהכל מותר", ועוד כיוצא באלה הגיגים. אלא שדוסטויבסקי לעולם אינו עוסק ברעיונות מופשטים. האידאות אצלו הן תמיד בשר מ

סיפור אהבתם של שלושה גברים לאשה אחת, אם בנם זיידה. עלילה המתפרסת על פני כשלושים שנה - משנות העשרים ועד שנות החמישים ומתרחשת בכפר בעמק יזרעאל. האשה היא יהודית והגברים: משה רבינוביץ, איכר אלמן כביר - כוח ושתקן, שברפתו היא מתגוררת, סוחר הבקר הגס גלוברמן, ויעקב שיינפלד, מומחה לבישול, תפירה, חיזור וריקוד. ועוד משתתפים: אשתו של רבינוביץ, ב

``כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה``. כך נפתח הרומן המונומטאלי הזה, המגולל את סיפורה הטראגי של אנה, שעוזבת את בעלה ואת בנה הקטן למען האהבה ומשלמת על כך בחייה. בד בבד עם העלילה נפרשת כאן יריעה חברתית מדהימה בהיקפה, למן הטרקלינים הזוהרים של החברה הגבוהה במוסקבה ובפטרבורג ועד לאחרון הכפרים הנידחים בר

חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו - השנה האחרונה של צה"ל על הבופור. הוא חוזר אל ריבר החובש שהבטיח למות למענו; אל אושרי הסמל, הנשמה התאומה, שנשבע לירות בו אם יאבד יד; אל זיתלאווי שהמציא שפה, ובייליס שהוריד כיפה; אל שפיצר, שדיקלם "הנרי החמישי" בשלג - ואל אלה שלא חזרו. "אם יש גן עדן" מהדהד בקול בוטה ו

האדום והשחור מובא כאן בתרגומו הקלאסי של יהושע קנז, בתוספת מבוא והערות מאת פרופסור לנה שילוני.

"יחסים מסוכנים" הוא ספרו היחיד של איש הצבא שודרלו דה - לאקלו (1803 - 1741); רומאן מכתבים זה, שהקים עם הופעתו (1782) שערוריה רבתי, נמנה עם היצירות הגדולות של הספרות הצרפתית. עיצובו הוירטואוזי, המפוכח והצלול, הפך אותו לציון דרך בולט בהתפתחותו של הרומאן המודרני. "ספר זה, אם צורב הוא, אין צריבתו אלא כצריבת הקרח...לאמיתו של דבר ניצחה השטניות; השטן ה

כרך זה, אוסף סיפורי זוגות - סיפורי אהבה ופירוד, מכיל את הסיפורים ב``דמי ימיה``, ``בנערינו ובזקנינו``, ``גבעת החול``, ``לילות``, ``אחות``, ``חופת דודים``, ``פנים אחרות``, ו``הרופא וגרושתו``; ואת ``סיפור פשוט``. ``סיפור פשוט הוא הרומן השני שפרסם עגנון, אחרי הכנסת כלה. זירת התרחשותו היא העיירה שבוש, ועלילתו היא פרשת השידוכין והנישואין של הירשל הורביץ ומ

'ארצ'לי' (1982) הוא הרומאן האחרון שפירסמה מורנטה (אחרי 'כזב וכישוף'[1948], 'האי של ארתורו' 1957], 'אלה תולדות' [1974ן). "המלכה האגדית של הספרות האיטלקית" מגיעה ברומאן האחרון הזה שלה לשיאים של כתיבה מטלטלת, חכמת - לב, אפלה ומצמררת, ובו - בזמן מוארת מצחיקה, משובבת את הנפש בדימוייה היפהפיים. 150 העמודים האחרונים של הספר, שמסופרת בהם במסודר, כתהליך ממאיר,