~נשמה מצויירת~ (קוקי, לין, הדס)

~נשמה מצויירת~ (קוקי, לין, הדס)

בת 38 מאי-שם~

ציטוט מועדף?...
"לא בתי ספר השכילו אותנו..מהחיים השכלנו". <סנקה>
אנו לא תמיד מה שנדמה לנו.

אנחנו עוטים מסיכה שמסתירה את האמת שלנו. הביטו על האנשים שמצויים בחיים שלכם. מה באמת אתם יודעים עליהם, אפילו על הקרובים אליכם ביותר? האם אתם באמת יודעים מה גורם להם להרגיש רע? רוב הסיכויים שאתם יודעים רק מה שהם מאפשרים לכם לדעת .

השתמשו באומץ שלכם היום לחלוק את המחשבות הטהורות שלכם. היו מוכנים לומר את האמת הלא נעימה. השתדלו ככול שתוכלו להיות פתוחים וישרים כלפי אנשים.



» דירגה 31 ספרים
» כתבה 0 ביקורות
» יש ברשותה 0 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 7 שנים ו-2 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 13 שעות

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים


~נשמה מצויירת~ (קוקי, לין, הדס) עוקבת אחרי
עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

כבר שלוש שנים שאינך נוכח אבא.
שלוש שנים שהלב שלי ממאן להנחם.
הזמן עובר והכאב, עודינו חי ובועט.
הריקנות שחילחלה פנימה ותחושת היתמות, אינה מרפה. כואבת כמו אז באותו יום אפרורי וקר.
לא, לא מצליחה להתרגל לחור הענק הזה שנפער בי ברגע שדמם ליבך.
עברתי לא מעט מאז אבא, אך לא היית כאן כדי לתת לי את החיבוק והמילה הטובה שרק יכולת לתת לי, אתה.
אתה חסר, בכל הווייתך. בנועם ובענווה שהייתה מאפיינת רק אותך.
אין אנשים כמוך אבא, אנשים עם ניחוח יקר של געגוע של חיים של פעם, שאינם עוד. הצלחת להשריש בנו את רצונך לאחד, לוותר, לאהוב כל אדם באשר הוא , לדון לכף זכות כל אחד ולא לשפוט לעולם ועל כן בטוחני שאתה רגוע שם היכן שאתה נח, הרחק כל כך ממני. אתה יודע אבא ..? הייתי מוכנה לעשות הכל כדי לנשום את צאוורך שוב רק פעם אחת. לקבל ממך קריצת עידוד, חיבוק או טפיחה על השכם. רק בכדי לשמוע אותך שוב אומר לי "יא בינת'י יהיה בסדר, תחייכי".
מאז שאינך מצאתי בעצמי צדדים שלך שטבועים בי. זה מחזיק אותי עם ראש מעל המים נוטע תקווה ומזכיר לי אותך בכל רגע.
יודעת שאתה הנך בשבילי גם עכשיו.
אמשיך ללכת בדרכך, זו שכל כך אהבת. צוואתך היא לרדוף את השלום. כשמך, זו הדרך שלך. זו שהאמנת ולא זנחת עד הרגע האחרון.
אוהבת אותך ומתגעגעת כבר שלוש שנים סביב השעון. אני
נכתב לפני ארבעה שבועות
תמה תקופה.
שנים של ביחדנ'ס, חיוכים ודמעות לצד תלאות החיים המתישות.
חיבוקים חמים לבבות פצועים ואני.

היו אז ימים טובים יותר, טובים פחות
רציניים, משוחררים או מבולבלים, אך הם עברו חלפו להם ביעף.

ילדים שגדלו לתפארה, בית נקי, סיר על הגז. ומנגד,
נשמות טהורות כאלה ואחרות שטיפטפו רעל מבושם לכל עבר, שגרמו לי למצמץ יותר.. להסתחרר.

עיניים פקוחות לרווחה, נעצמו אט אט והסתירו אמת כואבת, אפילו אכזרית כל כך ואני כמו שיכורה נפלתי שדודה למילותיך הפשוטות, לכתף העייפה שלך שלא הצליחה לתמוך בי, לא באמת.

מרחתי שוב קו שחור על עפעפיי, סידרתי את החיוך שהתקמט קמעא, ניערתי ריסים רטובות ממלח הדמעות ומרחתי את החיוך הכי גדול שיש. כן, אני אתאושש!

הכעס איננו. הדמעות פסקו מעצמן.
נותרה רק הנפש העייפה שהשלימה את התמונה, שאספה את עצמה שוב, ממקורות בלתי נדלים שאינם ידועים. מהרצון לשרוד הכל, ובחיוך.

רוח חזקה, שיכולה להעיר את המתים נשפה לה בעורפי. סטירה מלטפת של כח ועוצמה. התעוררתי, הנני כאן. לוחמת כמו אז לפני כמעט עשרים שנה שהצלחתי לנקות את הבוץ מפניי.
אגרוף קמוץ, נשמה מצויירת , מחוייכת, מתחילה לצעוד לעבר דרך אחרת.
תמה תקופה יפה, גם מכוערת.. והנה מתחיל פה שוב עוד סרט..
מתחילה שוב מחדש, עמוסת אנרגיה ומאידך עייפה מהדרך, לא רואה קדימה.
צעד צעד אצעד בדד. נשימה עמוקה והופ זה עובר, המחר מולי ועליי לשחרר.

משחחרת הכל, מביטה מולי. את עצמי אני רואה צועדת לעבר דרך לא מוכרת. לא מפוחדת , לא מהורהרת.
מבינה שנגמר לו עידן, והמחר שבאופק יביא איתו סימן.

תמה תקופה, ואחרת תתחיל- בחיוך רגיל.



נכתב לפני חודש
התעקשת לאהוב אותי,
לנשום אותי.
רצית אותי ככה, פשוטה ועמוסה בתלאות היום יום שלי.
ניסיתי להדוף אותך, לשחרר אותך לחיים משל עצמך
לאושר ושלמות אחרת בלעדיי.
מהדקה הראשונה, ידעתי שתתמכר, שתרצה יותר.. לא ידעתי היכן לטמון את רגשותיי.
בכל תוקף התעקשת, הוכית בסנוורים מול לביאה חסרת פשרות. לא מתעתעת, מדוייקת חדה אולי אפילו מכאיבה, ולהתעקש המשכת. לא וויתרת.
נטולת איפור, חיוך סתמי מרחתי למולך.. שקופה ונטולת קסם ועדיין שמחת בי, רצית אותי לצידך.
כאבת את כאביי, שמחת בחיוכיי , רצית בי שאהיה שלך.. חזקה ומחייכת.
ניסית לשאוב מילים, להבין בין השורות מה חושבת אני עליך, כמה יקר אתה לי ואיזוהי הפינה בליבי השמורה רק לך.. מצאת את הפינה ההיא השמורה רק לך ?
הידעת ? ראיתי זאת כבר בהתחלה..
איך הפינה המעופשת ההיא שם בלב, מתנקה לאט לאט מקורי העכביש שדבקו בה והופכת לפינת חמד, שלך... מנוצנצת ומלאה באבקת קסמים.
ידעתי שיבוא הרגע, לא ידעתי מתי.. ואיך, הנה אני כאן ואמשיך לחייך.
אם לא אצליח לשחררך לחיים טובים משל עצמך, דע לך שיום יבוא ונדע על מה ולמה הגורל הפגיש בין נשמה מצויירת, לאריה עמוס לב ואולי את סוף הסיפור.. נשכתב.
ואם האריה עם האוזן קשבת ביום אפור, החזיר לעלמת החן את החיוך ביום של כפור..רק ימים יגידו מתי יבוא האור מלווה בדרור.

נכתב לפני חודש
כשהלילה יורד, ואת מהורהרת,
כשצצות המחשבות וחשבון הנפש מופיע לנגד עינייך הבורקות וליבך הדואב, את יודעת..
שחייכת גם כשכאב לך כל כך, שהרמת ראש גם כשהיה לך קשה מנשוא. שלא כשלת, לא באמת. נתת את כל כולך ולפעמים.. לפעמים גם זה לא היה מספיק. לא , לא יכולת לתת יותר משנתת. וגם זה בסדר. החיוך שלך עדיין שווה הכל.
"העולם במה, ואנו -אנו שחקנים".
נכתב לפני חודשיים
לא ידעת בכלל מה קרה לי והיכן נגעת כשהבנת מי אני ולהפך, במבט ראשון ללא מילים.
קראת לי נשמה, ציירת אותי בוורוד עז.
הייתי סקפטית.

קראת לי חברה, הכי טובה..
יצאתי מההגדרה. מבחירה.

טובה ?
תמימה ?

לא רוצה בהגדרות,
בניתוחי האופי שלי,
בליטופי המילים האלה שלך.
לא רוצה אותך קרוב.
לא רוצה שתגיד לי להיות ילדה טובה.
שתנסה לומר לי מי אני ולמה כך ציירתי לי את חיי.

לא רוצה בחברות החד צדדית הזו. האינטרסנטית.
החברות המצוירת הזו, שנמרחה בצבעים של אפור כי אין בך כנות.
כי אין בך ולו מעט ממה שציירתי לעצמי שיש בך.

לא.
לא אתן לך יותר לקרוא לי נשמה, בטח שלא נשמה מצוירת.
נשמה מצוירת הייתי לפני שבכלל חשבת, ידעת מי אני.
לא תראה לעולם את הציור שכתוב על לוח לבי.
לא תצליח באמת לתהות על קנקני

צייר לך ציור אחר.
רחוק ממני מגומותיי המוצהרות בחן.
צייר לך נשמה אחרת, מצוירת אולי- אך לא דומה לי במאום.

היה אתה, דף ריק.
התחל מבראשית- בלעדיי.
אל תצייר אותי בשום מציאות שקשורה בך.
כן, הצלחת לגרום לי לבעוט בכן הציור שלי.
לקשקש על הכל.
למרוח צבעים לכל עבר, ולקרוע את שחשבתי שיש בציור הזה.
חן וחסד, כנות ויופי פנימי שיכולתי לצבוע בכל צבעי הקשת.
הנשמה שבי, ההיא המצוירת- נותרה אותה נשמה, אם כי קצת אחרת.

פחות טובה,
פחות מפויסת,
פחות נשמה ועדיין- מצוירת.
נכתב לפני 8 חודשים
כשבאת לחיים האלה שלי במקרה
לא ידעתי שככה יתגלגלו העניינים
שנהיה כאלה קרובים וזהים
שנשב יחד ונביט ללא מילים, נבהה זה בזו בשתיקה.

חשבתי שאולי נהיה חברים טובים,
ידעתי שלא אכאיב לך ולא אתה לי
ושזה ככה, לעולם.

לא חשבתי לרגע שתיקשר נפשי בנפשך ולהיפך.
הכי לא באתי מוכנה לתסריט הזה שנחת עליי מאי שם.

שיבשת לי את השיגרה, לקסם.
נתת לי כלום ובעצם הכל.
קסמת לי ואני לך.
זהים- אך לשניה.

טעיתי כשחשבתי שאני שם,
שהכאבת לי וגרמת לחושיי הכהים לחוש שוב.

מוזר, לא ידעתי שאני עדיין נאיבית כך.
שהשנים שחשבתי שעשו את שלהן, כנראה לא ממש למדוני לקח.
רציתי בעבורך יותר ממה שרציתי בעבורי.
ויתרתי.

תמו ימינו יחד.
אזלו הניסיונות לשמר את הקיים.
אני לא מביטה לאחור, ולא שומרת לך פינה בלבי.

מאידך, מאחלת לך שתצליח לראות את עצמך מהצד,
את ההצגה הזו שנקראת אתה.
אולי תתעורר, אולי לא.
זה לגמרי שלך.





נכתב לפני 8 חודשים

לראות אותך מונח כך , בכיסא הגלגלים הקר הזה
שובר לי את הלב כל פעם מחדש.
לא יכולתי אף לא בחלומותיי הפרועים לחשוב שאיש – גבר חסון כמוך,
יהיה מונח כך, כמו מריונטה אומללה וחסרת אונים.
ואני, לנוכח תמונתך זו לא נותר לי אלא לדמוע, ולקוות שאתה לא כועס. ולא כואב..

רוצה לזכור אותך- אציל כשהיית, מעורר השראה ומעלה חיוך אצל כל אדם.
כמה כח נתת לי , כמה.. ואני ?.. לא יכולה לתת לך דבר..
רק לחבק, ולחוש את ידיך הקפואות על ידיי החמות, כמו מנסה להפשיר אותך אך לשווא...
עיניך סגורות מזה חודש חודשיים אולי, אינני יודעת. אינך מדבר יותר.. רק מהנהן..
ודומע למשמע קולי..
לו רק יכולתי להחזיר אותך אחורה ולו מעט, הן היה זה לא מזמן..
אולי הלכתי רחוק ממך , רחוק מידי..
לא רצית שאעזוב, אני וילדיי- מדלתנו הצמודה לשלך..
נאלצתי לעבור אבא'לה, לו רק יכולתי הייתי נשארת קרובה אליך..

המצפון קורע ושורט, אולי בגללי נשברת כך ?
דמעותיי לא יועילו,
את שנעשה אין להשיב.
אל תכעס עליי אבא, שאני ממעטת לבקר..
איני יכולה לראות אותך ככה, ומאידך... איני רוצה להפסיד אותך..
אני יודעת.. ש...
אתה שומע אותי.. כל יום בשיחות הטלפון הרבות שאני עושה לביתכם.
אמא אומרת לי שאתה מחייך שאתה שומע את קולי, ואולי היא סתם מנסה לעודד אותי.. ?
היא גם אומרת שאתה דומע, ואת זה ראיתי במו עיניי..
אבא, שמור לי על עצמך, אבוא לבקר יותר.
אל תעצום את עיניך שאני באה כל כך מרחוק... תגיד לי שוב כמה אני "מכוערת".
רק תגיד שאתה זוכר מי אני ?.....תביט בי ולו במעט ?..

אתה יודע אבא,
תמיד תהיה הנפש הקרובה לליבי..אין לך תחליף.
אתה יחיד ומיוחד במינך. קסם של אב. קסם של איש
אגדה.. אגדה אמיתית..

רוצה שוב להתכרבל בחיבוק החם והתומך הזה שלך..
לשמוע שוב את המשפט, "אני כאן.. בשבילך.. תמיד"
אני לא מוכנה עוד לצעוד בלעדיך אבא.
אל תמהר לברוח לי לשם..
אני זקוקה לך... כמו אז- לתמיד.
נפשי קשורה בנפשך~

שלך לעולם~
אני~ הקטנטנה שלך~
נכתב לפני 5 שנים ו-9 חודשים
שוב יושבת עם עצמי, מציצה פנימה
מסיתה ווילון פנימי,מציצה לעומק, ושואלת – השמשי אצלי היום ?
גשום אפרורי או סוער, גועש ?
מוזר,
מין שקט ממלא אותי, אולי השלמה
אולי סוף סוף אני שלמה עם צורת חיי ודרכה.
אולי הגעתי הנה- לאחר מכשולים רבים כל כך בחיי
על מנת להגיע לזה הרגע, בשלה ומשופשפת מניסיון החיים.
לנשום עמוק, ולהביט הלאה ולא אל משקעי העבר הרודפים אותי.

מציתה סיגריה ארוכה, שואפת אותה עמוק לקרבי ושואלת כמעט בקול:
"מממ... זהו ?... אין לך במה לאתגר אותי יותר אתה שיושב שם למעלה? "
האמת.. חוששת לשאול- אולי מוטב כך.
חיוך ערמומי מתגנב אל שפתיי המצקצקות באי אמון מוחלט,
אני הוזה- אין- זה רחוק מלהיות אמיתי..
כך מנסות מחשבות נויירוטיות לבעבע לי בקישקע'ס..

שוב מתבוננת פנימה מריצה את תסריט החיים ו...
פלא – סוג של התבגרות פנימית. השלמה.
יפה לי לא ?
אוספת את שיערי לצמה קלועה בחן,
מחייכת לעצמי במבוכה מוזרה.
נבוכה אפילו מהקטע ההזוי הזה שהשדים שבי הולכים ומתפוגגים..
אט אט גם להם די נשבר ממני, צוחקת בקול,שואפת עמוק את הרעל הזה שגורם לי לנשום סדיר.

שוב נשימה עמוקה, מתמלאת בכח, בהרבה עוצמה..
מסיתה ווילון פנימי,סוגרת בביטחה, מישירה מבט – אמנם קצת חשדן, אבל כנה ואמיתי
באה ממקום של לרצות, להמשיך הלאה.. לדלג על הסלעים ההם אלה שגרמו לי לחבלות.
רוצה להשאיר הכל שם אחרי הוילון- לחייך מכל הלב – מתוך הכנות. ולהמשיך הלאה..
לדרך חדשה ומלבלבת.
ישנה דרך כזו ללא שבילים מרופדים בזכוכיות שבורות שיפצעו את כפות רגליי
היחפות ?.... אני רוצה להאמין שכן.
משתחלת לה תקווה בדרכי, כן. אקח אותה איתי לשם..
היא תתן לי כח.


ואני...?.... אני אני. תמיד הייתי אני.
ואני אשאר ~
נכתב לפני 5 שנים ו-9 חודשים
עוד משהו ישן מהמגירה~
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שמש
ים,
רוח קלילה.
רגליים יחפות בחול מתחפרות.
שקט ,שלווה, מים צוננים.
רגש
שמחה
בלונים מתעופפים.
גלידת וניל מלאה סוכריות
חיוך של ילדה חושף שיניים לבנות.
שמשיה צבעונית,
שזופה כמו דובשנית.
הבזקים קטנים של חופש,
נותנים כח לבאות.

סוף~

נכתב לפני 5 שנים ו-11 חודשים
קבוצות קריאה:
הקוראים:
  • לפני 5 ימים מלכי בת מבאר טוביה
  • לפני ארבעה שבועות אנקה בת מקרית אתא
  • לפני ארבעה שבועות דז'נייב האב בן 17 מטראנטור
  • לפני ארבעה שבועות אין לי שם בן 32 מהרחוב
  • לפני חודש לב בת 19 מגליל תחתון
  • לפני חודש תולעת ספרים בת מגבעתיים
  • לפני חודש גלית בת 48 מירושליים
  • לפני חודש משה בן 33 מירושלים
  • לפני חודש The Wolf בן 27 מהאין אל האבדון
  • לפני חודש שירחם בן 58 מעפולה
  • לפני חודשיים פוונסי בת 14 מהרקיע השביעי
  • לפני חודשיים Hill בת 33
  • לפני חודשיים yaelmylove בת 17 מירושלים
  • לפני 7 חודשים ~ניצוץ בחושך~ בת 16 מעיר הסוודרים
  • לפני 8 חודשים איריסיקה בת 58 מראשון לציון
  • לפני 8 חודשים riniMI בת 22 מאיפשהו בעולם
  • לפני 8 חודשים akita בן 26
  • לפני 8 חודשים You know who בת 17 מבין הספרים
  • לפני 8 חודשים Command בן 19 מהנהר שיוצא מעדן
  • לפני 8 חודשים נונו בת 15 מיהוד
  • לפני 8 חודשים אהרון בן 24 ממרכז
  • לפני 8 חודשים פַּפְּרִיקָה בת 21 מכאן
  • לפני שנה ו-5 חודשים איזבל בת 15 מ:
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים אינשם בת 41 ממעבר לקשת
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים גרייס בת 17 מארץ לעולם לא
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים קומרו בן 19
  • לפני 3 שנים ו-3 חודשים ♬*•°.•Sonrisa*•°.•♬ בת 18 מ╮☆╰heaven ➊☣
  • לפני 3 שנים ו-3 חודשים אא בן
  • לפני 3 שנים ו-6 חודשים אילסוס בן 100 מגבעתיים
  • לפני 3 שנים ו-7 חודשים argo - Woodie <FONT COLOR=RED> בן 16 מimpel down
  • לפני 3 שנים ו-10 חודשים אינס בת 32 מירושלים
  • לפני 3 שנים ו-10 חודשים 12 בת 24 מרמת גן
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים אבי בן 45 ממודיעין / ת"א
  • לפני 4 שנים karma בן
  • לפני 4 שנים ו-5 חודשים זלי בת 66 מישוב קהילתי
  • לפני 4 שנים ו-7 חודשים gween ツ בן 18 מאיפשהו שם, בסוף העולם.
  • לפני 4 שנים ו-8 חודשים Addicted To Books בת 104 מכורה לספרים
  • לפני 4 שנים ו-9 חודשים שוקו בן 48 ממהמרכז
  • לפני 4 שנים ו-10 חודשים לי בת 33 מ Earth
  • לפני 4 שנים ו-10 חודשים מיכאל בן 44 מש
  • לפני 4 שנים ו-11 חודשים בת
  • לפני 4 שנים ו-11 חודשים יעל 93' בת 23 ממודיעין
  • לפני 5 שנים אבונור בן 72 ממושב ורד יריחו
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים אלי בן 51 מראש העין
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים Bookworm בן 105 מ- Somewhere in the Mediterranean
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים אברמלה בן 49 ממרכז
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים Miaka בת 31 מגילדת Fairy Tail
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים יוהנס1 בן מ
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים AL בן מרחובות



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ