באמצע ביאליק תקפה אותה ההרגשה שהיא לא לבד.
אולי מישהו עוקב אחריה? הגנבת מבטים מהירים לצדדים לא העלתה דמויות חשודות ברדיוס הקרוב: בצד השני של המדרכה הידס בחור צעיר, חסון ויפה בצורה שאוטומטית הוציאה אותו מהרשימה הפוטנציאלית. מה לעשות, היופי מרגיע, וחשוד הרי אמור להיות מכוער. מלבדו, הייתה רק בחורה שברירית למראה שלא נראתה מאיימת, למרות שדווקא כן הייתה מכוערת... וזהו, אוירה שקטה, רחוב מואר, ההרגשה הייתה אמורה לחלוף אבל היא רק הלכה והתגברה. אוטומטית החישה את צעדיה ודמיונה, שגם בשגרה נוהג להשתולל, עבר להילוך גבוה.
......... אולי זה הצרפתי המשוגע שהתחיל איתה לפני חודשיים?! כשניגש אליה אז, מבויש ורציני, חשבה שהוא די חמוד והסכימה לצאת איתו לארוחת ערב. החשד התעורר כבר בפגישה הראשונה, היא יחסה את התנהגותו המוזרה לקשיי שפה, אולי הבדלי תרבות, ובטוח לשמלה האדומה שלבשה.זו הייתה תקופה משעממת, וכשבחורה צעירה מתחילה לאפות עוגות שיש בשעות הערב ולשקול ליצור במרציפן, איתותי ההזהרה מתעמעמים בקלות. עד שקלטה בוודאות שיש לה עסק עם אישיות אובססיבית מהסוג המטריד, היה זה טיפה מאוחר מדי. ניסיונות לסיים את הקשר בעדינות עלו בתוהו והיא נאלצה להיות בוטה. בוטה מאוד. מאז הייתה נתקלת בו הרבה, לכאורה במקרה, ומתנהגת אליו בקשיחות למרות שסה"כ הוא די מסכן ואולי הייתה צריכה להיות קצת יותר רגישה...
ויש גם המוזר מהעבודה, 4 תאים לפניה. 3 שנים הם עובדים באותו צוות פיתוח. מתבודד ותימהוני אבל חמוד. לפעמים הם יושבים בקפיטריה ביחד. בוקר אחד היא הייתה נורא לחוצה כי לא היה לה שום רעיון להעלות לישיבת צוות בנושא הפרויקט החדש של הלקוח החשוב ביותר בחברה. זאת למרות שהיה לה מעל שבועיים ללמוד את הנושא, והיא ידעה שהבוסים מצפים ממנה להברקה שתפצה על תקופה חלשה (תתפלאו כמה אנרגיות גוזלת יצירה במרציפן ). כשעברה להכין קפה, ראתה במקרה שהמחשב שלו פתוח ושלפניה התשובה לכול בעיותיה... בישיבה הזדרזה לקבל את רשות הדיבור ראשונה והציגה את ההצעה הגנובה בלי למצמץ וללא מבוכה, עם שינויים קוסמטיים קלים בלבד, רואה איך פיו הולך ונפער בפליאה בד בבד עם התרחבות חיוכי האישור ומבטי ההערכה של הבוסים שלה.
ברור שהוא חשד, אבל היא התעלמה ממבטיו השואלים והתחמקה מלבקר בקפיטריה, מתרצת לעצמה שאם היה לה יותר זמן הרי בטוח הייתה עולה על הרעיון לבדה ..
או שאולי זה ההיא עם האף, שהאשימה אותה בפיתוי של ההוא שאת שמו מעולם לא קלטה וכנראה שהיה בעלה. מה לעשות, אין הרבה גברים שווים שעוד נותרו פנויים, ולא מתאים לה להתייבש תוך כדי המתנה. חוץ מזה התפוסים הם הכי חרמנים וזמינים ונכונים ובכלל הוא היה נאה בצורה יוצאת דופן ובאותו יום היא הרגישה קצת שמנה או שאולי הייתה עצובה, לא לא בעצם זה היה ביום שקיבלה דווקא בשורה טובה ורצתה לחגוג באיזה כוסית קטנה ומפה לשם שלפה אותו מהפאב למרות שראתה אותם פעם ביחד בשכונה .
למיטב זיכרונה האקט היה מרגש כמו שיעור במודלים לחיזוי פערי ריביות שפעם לקחה בטעות, והסתיים עוד לפני שהספיקה אפילו להשתעמם. ואם זה לא מספיק, אז האידיוט נתקף רגשי אשמה ורץ לספר לאישה (אלוהים, איפה הגברים של פעם?!).
מסתבר שהאף הוא לא החלק הבולט ביותר של הקנאית, שבורכה בפה ג'ורה ושטפה אותה בקללות עסיסיות בלהט כזה שממש ראו את העדר האורגזמה בחייה...
רעש צופר העיר אותה משרעפיה. היא נבהלה, קפצה לאחור, נתקעה בעמוד וכמעט מעדה לשלולית מים מעופשים על שפת הכביש. בשנייה האחרונה ייצבה עצמה והספיקה להבין שזו רק משאית גדולה שבדיוק חלפה על פניה, מתיזה עליה סילון מים עכור ומותירה אותה עם לב הולם,ראש פועם, ספוגה ומבאישה." חרא" סיננה בשקט, מנסה לשווא לשמור על פסון, בקושי עומדת. "אוף", לכו תדעו אולי הדמות המסתורית היא בעצם מחזר נלהב, ואיך היא נראית עכשיו...
חיוך החל לבצבץ לו, תמיד הצחיקו אותה פיתוליו המופרעים של דמיונה. מה יש לה לדאוג? הרי כולם חוטאים חטאים קטנים לאחרים והעולם כמעט תמיד שותק, ולמרות שהיא נראית ומריחה כמו סמרטוט ריצפה בכול זאת רואים שהיא מאוד יפה, מאוד מאוד יפה! והינה סוף הרחוב, ומעבר לפינה הבית שלה ...
"המשטרה מבקשת את עזרת הציבור באיתור הגב' שירה צוק. קומתה ממוצעת שערה בהיר, נראתה לאחרונה ברחוב ביאליק בערב יום כיפור לובשת שמלה אדומה ושתי צמות........"
ומאז נעלמו עקבותיה .
נכתב לפני 15 שנים ו-3 חודשים
