“בהחלט ספר מעניין ושווה את המאמץ הלא קל לסיימו , הסופר נוטה להכנס למחשבות פילוסופיות/תאולוגיות/פסיכולוגיות ללא הרף ולכן העלילה נקטעת שוב ושוב והקורא יוצא מותש למדי, יצא לי לקרוא פסקאות שלמות בפעם שניה בכדי להבין את ההקשרים הרבים והמאתגרים, ממש מלאכת מחשבת של ידע רב ותובנות רבות על החיים - "מדוע, היה יכול לשאול, זה כה מסובך, כה קשה, לנהל חיים רומנטיים וחיים של מודעות מלאה?". ספר מומלץ ונראה שאקרא ע”

“תחסכו לעצמכם. אולי הסיפור טוב אבל כל ההתפלספויות האין-סופיות הלא מעניינות האלו במסווה של דיאלוגים, פשוט לא מעניין. קראתי עד עמוד 155 ודי. זנחתי את הספר הזה. מרגיש שהסופר מאוהב בלשלשל מילים בלי הכרה בכלל. באמת תחסכו לעצמכם”

“שגרה מנומנמת שררה בישיבת המערכת בשלהי שנת אלפיים ושלוש. העניינים יגעים. היה חם. המיזוג המרכזי בבניין התעקש שכבר חורף ולכן כוון על חימום. במקום זה פתחו את החלונות, אבל זה הכניס פנימה רק זבובים, ושום רוח. העורך הראשי שתה את הנס החמישי לבוקר זה. ושאל בפיהוק: "טוב, אז מה הספר הבא?". דלית המזכירה לא ענתה. היא היתה שקועה בערימת דפים מודפסים. ונתנה לישיבה לנהל את עצמה העורך הראשי לא האמין בישיבות שמנ”

“לא קראתי עוד ספרים של רובינס, אבל לזכותו של התקציר ייאמר שהקורא מוזהר על כך שהבחור כותב מילים כאילו היו האוויר שלו לנשימה. ולא תמיד בקטע טוב. יוצא לי לקרוא כמויות רציניות של טקסט הרבה פעמים, אבל הספר הזה התיש אותי ברגעים מסויימים כמו מסע כומתה בבה"ד 1. עם זאת, יש בו רגעים יפים ועמוקים ואינטליגנטיים ביותר. אבל לעזאזל, למה לגרום לבנאדם דם ויזע (דמעות לא ממש) במשך 6 החודשים האחרונים שנאבקתי בו? מישה”

“בהחלט ספר מעניין ושווה את המאמץ הלא קל לסיימו , הסופר נוטה להכנס למחשבות פילוסופיות/תאולוגיות/פסיכולוגיות ללא הרף ולכן העלילה נקטעת שוב ושוב והקורא יוצא מותש למדי, יצא לי לקרוא פסקאות שלמות בפעם שניה בכדי להבין את ההקשרים הרבים והמאתגרים, ממש מלאכת מחשבת של ידע רב ותובנות רבות על החיים - "מדוע, היה יכול לשאול, זה כה מסובך, כה קשה, לנהל חיים רומנטיים וחיים של מודעות מלאה?". ספר מומלץ ונראה שאקרא ע”

“תחסכו לעצמכם. אולי הסיפור טוב אבל כל ההתפלספויות האין-סופיות הלא מעניינות האלו במסווה של דיאלוגים, פשוט לא מעניין. קראתי עד עמוד 155 ודי. זנחתי את הספר הזה. מרגיש שהסופר מאוהב בלשלשל מילים בלי הכרה בכלל. באמת תחסכו לעצמכם”

“שגרה מנומנמת שררה בישיבת המערכת בשלהי שנת אלפיים ושלוש. העניינים יגעים. היה חם. המיזוג המרכזי בבניין התעקש שכבר חורף ולכן כוון על חימום. במקום זה פתחו את החלונות, אבל זה הכניס פנימה רק זבובים, ושום רוח. העורך הראשי שתה את הנס החמישי לבוקר זה. ושאל בפיהוק: "טוב, אז מה הספר הבא?". דלית המזכירה לא ענתה. היא היתה שקועה בערימת דפים מודפסים. ונתנה לישיבה לנהל את עצמה העורך הראשי לא האמין בישיבות שמנ”

“לא קראתי עוד ספרים של רובינס, אבל לזכותו של התקציר ייאמר שהקורא מוזהר על כך שהבחור כותב מילים כאילו היו האוויר שלו לנשימה. ולא תמיד בקטע טוב. יוצא לי לקרוא כמויות רציניות של טקסט הרבה פעמים, אבל הספר הזה התיש אותי ברגעים מסויימים כמו מסע כומתה בבה"ד 1. עם זאת, יש בו רגעים יפים ועמוקים ואינטליגנטיים ביותר. אבל לעזאזל, למה לגרום לבנאדם דם ויזע (דמעות לא ממש) במשך 6 החודשים האחרונים שנאבקתי בו? מישה”