*****




<mark>זיידי סמית</mark> היפהפיה הוכתרה לפני כחמש עשרה שנה כ"הדבר הגדול הבא" כשספרה הראשון "שיניים לבנות" ראה אור וזכה בצדק להצלחה עולמית, וזאת בהיותה בת עשרים וחמש בלבד. קראתי אותו ממש מזמן, אבל אני זוכר אותו כספר נפלא על מהגרים, חיים בעיר זרה, התבגרות בצל הורים שמרנים ועוד נושאים טעונים ששזורים זה בזה באופן מעורר השתאות שאינו אופייני לכתיבת ביכורים.

לפיכך, את "סוחר החתימות", ספרה השני, קראתי

אנגלים, קריאולים ,בנגלדשים, אסלמיסטים, טבעונים, טכנולוגים, פונדמנטליסטים, קונפורמיסטים, נוצרים, ילידים, מהגרים, צעירים, מבוגרים, נהיליסטים, לבנים, שחורים, חילונים, דתיים, את כל הטוב הזה מכניסה <mark>זיידי סמית</mark> למכונה אחת, לא ממיינת, לא מפרידה צבעים, ובאופן מפתיע או לא כל אחד מהם יוצא בדיוק כפי שהוא, לא דוהה, לא נמרח, משכנע.

לכבס, ועוד בחוץ, את כל היופי, אבל גם את כל החוליים, של החברה הרב תרבותית של

מה ההבדל בין ספר שנהנים ממנו לבין ספר שאוהבים?
ספר שרק נהנית ממנו כששאלת מהספרייה לא תטרחי לקנות, ואם קנית, לא תשמחי לראות אותו בדוכן שבוע הספר ולהגיד "כן, כבר יש לי אותו". על ספר שרק נהנית ממנו כנראה לא תמליצי מיוזמתך, ובטח לא תחפשי תירוצים לשכנע אנשים שכדאי, כמו עם ספר שאהבת. קראת, סיימת, וזהו.

מהספרים הקודמים של <mark>זיידי סמית</mark> שקראתי - "שיניים לבנות" ו"על היופי" - אפשר לומר שלכל היותר נהניתי. א

ספר טוב ומעניין. <mark>זיידי סמית</mark> היא אחת הסופרות האהובות עלי וקראתי את כל ספריה שתורגמו לעברית. היא לוקחת אקטואליה עדכנית ורוקמת סביבה סיפור עם הרבה תובנות ולקחים, כמו גם מערכות יחסים וחברויות ומה שקורה לאותן חברויות לאורך השנים במקביל להתבגרות של גיבורות הספר החל משנות ילדותן כילדות "מוקה" בלונדון עד השנים בהן הן הופכות לנשים זו כעוזרת אישית לזמרת מפורסמת המסייעת בפטרונות לתושבים נזקקים באפריקה תוך אי

<mark>זיידי סמית</mark> התפרסמה מאוד כשספר הביכורים שלה, "שיניים לבנות", שעליו עבדה ארבע שנים יצא בשנת 2000 בהיותה בת 25 בלבד. הוא זכה להצלחה ביקורתית וקופתית מיידית והפך אותה לכוכבת ולנציגה הבולטת ביותר של הדור הצעיר הבא בבריטניה. סיפרה השני איכזב, בעיקר ביקורתית, והיא הודתה שהמהומה סביבה גרמה לה למחסום כתיבה. את "על היופי" כתבה ב- 2005 וזהו סיפרה השלישי והאחרון, ואישית הוא הראשון שאני קורא. היא הכריזה שהוא ה

ציון כולל: 4- טוב מאוד
עלילה – 4
מקצב – 2
תובנות, ושפה – 4-5



בעבר, ניסיתי לקרוא את ספרה של <mark>סמית</mark> " שיניים לבנות", ולא צלחתי אותו.
על סמך ניסיון העבר, ניגשתי לספר זה בהיסוס. והנה השתפרה תוחלתי, ספר מעניין על בעיות הגזע הכהה, החל מגוון מוקה כהה של המספרת ללא השם, וחברתה טרייסי בעלת הגוון הבהיר יותר, ועד הצבע השחור החזק של תושבים בכפר אפריקאי במדינה במערב אפריקה.
שתי הבנות גרות בלונדון, בש

ספר זה עוסק במהגרים בלונדון. באותה מידה היו אלה יכולים להיות מהגרים בגרמניה, ארה"ב וישראל. אבל לא רק במהגרים. זה ספר העוסק באנשים בנקודות גורליות של החיים, בהן נקבע מי לאדונים ומי למשרתים.

<mark>זיידי סמית</mark> כתבה את הספר בגיל 25 והיום היא כולה בת 30. חובה לציין עובדה זו לנוכח ספר חכם זה, מצחיק, שנון, פארודי, חד עין. הישג בלתי רגיל גם לכותבים מנוסים ומבוגרים יותר.

דפנה לוי תרגמה את הספר בצורה יוצאת מ

עוד ספר מצוין של <mark>זיידי סמית</mark>, מהטובות - ביותר - של הסופרות המודרניות. אני חושבת שזהו ספרה הרביעי שקראתי והוא היה סוחף מאין כמוהו, חזק, ברור, נחרץ, מעורר - רגש ומחשבה, ואף עורר בי מחשבות רבות אודות מצבי שלי בעולם הזה. רק הערה קטנה: בגב הספר כתוב שאחד מספריה של סמית הוא "סוחר ההתחממות" בזמן שספרה נקרא "סוחר החתימות". אולי כדאי לתקן את הטעות האנושית הזאת במחזור הבא של הדפסת עותקים נוספים מהספר הנפלא ו

קודם כל שורה תחתונה: ספר ניפלא ומומלץ ביותר. ועכשיו לביקורת.
בקיץ האחרון נסעתי עם משפחתי ללונדון אחרי שלא הייתי בחו"ל שנים. הדבר שהרשים אותי ביותר היתה האווירה הקוסמופוליטית, הרבגוניות התרבותית, המיגוון הצבעוני, כשכל זה עטוף בקלאסיקה הבריטית (ביג בן/ פרלמנט/ היידפארק/ תאי טלפון ואוטובוסים אדומים/מלכותיות ונימוסיות לבבית וכו' וכו'). תמונה לדוגמא: פנקיסטית עם תיספורת קוצים בצבע סגול מזעזע ופירסינג