“ההגדרה האישית שלי למורה "טוב" זה מורה שנותן אמון מלא בתלמידים שלו. מבחינתי מורה שלא מאמין שכל התלמידים שלו מסוגלים להצליח זה מורה שלא באמת אוהב את העבודה שלו. הכוונה שלי במושג הצלחה היא לא לקבל מאה במבחן, אלא התקדמות עקבית לעבר המטרה. המורה טירפטסון הוא טירון. הוא מורה חדש המגיע לחנך את כיתה ה'. אבל כבר מהרגע הראשון הוא כובש את ליבם של כל הילדים - ולא בגלל שהם קלים לשכנוע ופתיים, אלא מפני שהוא”

“אני לא אוהב ספרי מתח. יש להם נטייה למרוט את עצביי והמטרה, יצירת המתח, מקדשת לרוב אמצעים שהם פסולים בעיניי, בדמות תפניות עלילתיות הזויות ומופרכות. וחוץ מזה, בספרי המתח שאני קורא תמיד יש היעלמויות ורציחות. תמיד מישהו נעלם ואז נרצח או נרצח ואז נעלם, או נעלם ולשם שינוי לא נרצח, אבל אז מתברר שהוא נעלם בגלל שהוא רצח מישהו אחר, שנעלם כמובן... וחוץ מהכול, הם גורמים לי לנשנש קצת (על מי אני עובד? לזלול המון”

“וואו. כמה זמן חיכיתי לספר הזה... ולא, אני לא מתכוונת שיתרגמו אותו אלא שסטפני מאייר פשוט תפרסם אותו. היא כתבה את הספר לפני שנים, וטיוטת כמה פרקים ראשונים דלפה לרשת והיא גנזה את טיוטה. בעוונותי, פושעת שכמוני, השגתי את הטיוטה ונשארתי עם עם חצי תאוותי בידי, פעורת פה וצמאה לעוד ועוד. עולם הפנטזיה שמאייר יצרה, מהעיניים של אדוארד מקסים בעניי. ועוד כאשר הוא מתובל ברומנטיקה ואהבה טוטלית וזהו. נתפסתי ח”

“שני ספרים של דיאנה ווין ג'ונס זכו לתרגום לאחרונה, לאחר מותה. את כוח השלושה לקחנו מהספריה,  ואת עיר הזמן שלא הגיע לספריה קניתי (לילדים לאפיקומן, איזה כיף שיש ילדים...) לו היה אפשרי - הייתי מחליפה ביניהם, כי עיר הזמן היה אמנם חביב, אבל מכוח השלושה נהנתי הרבה יותר והייתי שמחה שיישאר בבית. הספרים של דיאנה ווין ג'ונס מלאים בקסם ובאיזו מופרעות חיננית, קווי עלילה בלתי צפויים, דמויות עגולות ומפתיעות,”