ביקורת ספרותית על איש המעבורת מאת קליר מקפול
בזבוז של זמן

---

עבר זמן מאז שקראתי ספר נוער חדש. עד לא מזמן הייתי קוראת הרבה, הייתי מנסה להישאר מעודכנת, מחפשת ספרים שיעניינו את הילדים שלי. אבל שני הגדולים כבר קוראים ספרי מבוגרים, השלישי קורא מעט (יחסית למשפחה שלנו, לא בטוח שזה נחשב מעט בכל סטנדרט אחר) ואני לא צריכה לחפש בשבילו חומרי קריאה חדשים שהוא עוד לא קרא, יש לו מספיק. והרביעי עוד לא קורא ספרי נוער (אם כי ספרי מבוגרים לפעמים כן. בעיקר אם הם עוסקים בהיסטוריה צבאית).
אבל חשבתי לעצמי שאם זה ספר טוב, אולי בכל זאת יהיה לו קהל בבית, ועכשיו החופש הגדול ותמיד יש ביקוש לחומרי קריאה. אז לקחתי אותו.

***

דילן בת ה-15 היא נערה בודדה שלומדת בתיכון בו היא מרגישה חריגה. החברה היחידה שלה עברה דירה, אמא שלה לא מבינה אותה ואת אבא שלה היא לא זוכרת, כי הוא עזב כשהיא היתה בת 5. הספר נפתח כשהיא נוסעת לפגוש סוף סוף את אבא שלה. למרבה הצער, היא נהרגת בתאונת רכבת בדרכה לאיחוד המרגש ומוצאת את עצמה צועדת בשממה, מלווה באיש המעבורת, טריסטן, שאמור להעביר אותה בשלום לשלב הבא בחייה, סליחה, במותה, מבלי שנשמתה תיפול קרבן לשדים שבדרך. אלא שטריסטן ודילן מתאהבים זה בזו, מה שמונע מדילן להשלים עם מותה ובמקום למות בשקט כמו שצריך, היא מחפשת דרך להתאחד עם דילן, איפשהו, בחיים או במוות.
כשלקחתי את הספר, חשבתי שזה חומר שיש מה לעשות איתו. זה יכול להיות ספר על תהליכים של השלמה ופרידה, או להפך, על מאבק נגד מה שנראה כמו גזירת גורל, על הכרה ביופי ובמשמעות של החיים. זה ספר שהיה יכול לעסוק באבל, במשפחה, ובמורכבויות שלה, בקשר עם ההורים.
רק מה, זה לא מה שהסופרת בחרה לעשות.
הסופרת בחרה לספר סיפור אהבה רומנטי קיטשי בין טריסטן ודילן.
כן, מצד אחד טריסטן שהוא… לא ברור מה הוא בדיוק, הוא לא אנושי, הוא לא ממש חי, המראה שלו משתנה לפי הנשמה אותה הוא מלווה, הוא כלוא בלופ אינסופי שבו הוא מעביר נשמות מצד אחד לצד שני ואין לו ממש הזדמנות לגבש אופי ואין שום סיבה להניח שיש לו רגשות אנושיים כמו אהבה, בטח שלא תשוקה והורמונים של בן נוער.
מצד שני דילן, נערה שעושה רושם די ממוצע, גם אם טריסטן שליווה כבר אלפי נשמות חושב שהיא משהו מיוחד ונדיר כי פה ושם היא שואלת אותו איזה שאלה שאף אחד לפניה לא שאל. וואו.
ומה עם סיפור הרקע של דילן? האבא שהיא אף פעם לא פגשה? אמא שלה שלא רצתה שהיא תיפגש עם אבא שלה? התיכון שבו היא בודדה ואין לה חברים? טוב, תשכחו מזה… למי אכפת בעצם? מה, חשבתם שזה יפגוש את דילן לאורך הדרך? יעסיק אותה? יתרום משהו לעלילה? למה בעצם, מי אמר שלאקדח מהמערכה הראשונה צריך להיות תפקיד? אולי הוא שם סתם, אתם יודעים, לקישוט או משהו.
כי נראה שזה מה שהסופרת עושה: מכניסה כאלה "קישוטים" אקראיים שלא מתחברים לכלום ואמורים להעניק לספר, לא יודעת, עניין? עומק? אף אחד לא גילה לה שבשביל שזה יקרה צריכה להיות המשכיות, הפרטים האלה צריכים לקבל משמעות, להיקשר זה לזה. כמו שלא זורקים בזה אחר זה קמח, ביצים, סוכר, שמן וקקאו לקערה ומניחים שמשם הם איכשהו יהפכו לבד לעוגה.
וככה אנחנו לומדים שהשדים להוטים במיוחד לקבל את נשמתה של דילן כי הם אוהבים נשמות "טהורות" שזה אומר נשמות של נערות בתולות.
למה? ככה.
אולי כי זה מתחבר לרעיונות מיתולוגיים שהספר אמור להדהד, כמו שנכתב על הכריכה האחורית: "הסיפור‭ ‬מהדהד‭ ‬את‭ ‬המיתולוגיה‭ ‬היוונית‭ ‬על כַּארוֹן, ‬מֵשיט‭ ‬המעבורת‭ ‬של‭ ‬האדֵס‭ ‬אל‭ ‬השאול, שהיה‭ ‬מעביר‭ ‬את‭ ‬הנשמות‭ ‬לצידו‭ ‬השני‭ ‬של‭ ‬נהר‭ ‬הסְטיקס‭ ‬אל‭ ‬עולם‭ ‬המתים". מה מוסיף ההידהוד המיתולוגי לסיפור שלנו? מה התרומה שלו לעלילה? לרעיונות שהיא באה להצי- אה סליחה, אין בספר הזה רעיונות. זה סתם סיפור אהבה קיטשי, כבר אמרתי?
כשדילן שואלת את טריסטן מה הנשמה שהוא הכי שמח ללוות אי פעם מסתבר שזו נשמה של חייל נאצי צעיר, שומר במחנה ריכוז שסירב פקודה ונהרג בידי מפקדו. ועל זה אני יכולה לומר רק…
מה. למה.
מה נאצי? מה קשור נאצי?
האם הרעיון העמוק של "לא כל הנאצים היו רעים, הנה אחד טוב!" הוא עוד אחד מאותם קישוטים שאמורים להוסיף עומק לסיפור?
כשדילן מגיעה אל סוף המסע, נפרדת מטריסטן ומתחילה לחפש דרך לשוב ולהתאחד איתו היא ממהרת לחפש את אותו חייל נאצי בתקווה שהשיחה איתו תאיר את עיניה ונחשו מה? זה… לא ממש קורה. אין לו שום תובנה או ראייה חדשה של טריסטן, של עצמה, של המצב. החייל הנאצי לשעבר שליו ומאושר בחייו שאחרי המוות שבהם הוא, חכו לזה, בונה מכוניות להנאתו.
אה, סליחה, החייל הנאצי כן קשור לעלילה! הוא זה שנותן לדילן רמז איך למצוא מישהי שאולי יודעת איך לחזור אחורה, לטריסטן! איזה יופי!
רק... למה זה צריך להיות דווקא החייל הנאצי ההוא שטריסטן התרשם ממנו כל כך, בעוד שהוא בקושי זוכר את איש המעבורת שהעביר אותו אל מותו?
למה זה לא היה יכול להיות כל אחד אחר בעולם של המתים?
ככה.
כמו כל דבר אחר בספר הזה.

ובסוף, אוי כן, אני עושה פה ספוילרים, טוב נו, תתגברו. בסוף דילן מצליחה לחזור אחורה ויחד עם טריסטן חוזרת לחיים ואיכשהו הוא מצליח לעבור איתה לעולם החיים ולהגיע לשם בתור בדיוק אותו הנער שהיא הכירה. למרות שכבר נאמר בספר שאין לו באמת מראה משלו ולכל נשמה שהוא מעביר הוא נראה אחרת.
ומה בדיוק היצור מיתולוגי בן אלפי שנים אמור לעשות בתור נער צעיר בעולם שאין לו בו שום שורשים, היסטוריה, היכרות? שאלה מעניינת! אבל סליחה, מצטערים, פה בדיוק נגמר הספר כי…
יש הפי אנד! הם ביחד! וחיים! אנחנו אוהבים חיים! לא ברור למה, אם דילן לא מתגעגעת לאף אחד מהחיים שלה והעולם של המתים נראה דווקא די סבבה כזה, אבל עזבו שטויות, הגיבורים בסוף לא מתים זה הפי אנד, נכון?
ולא אכפת לנו בכלל אם בסוף דילן פגשה את אבא שלה ואיך זה היה! ואיך יהיה לחזור לתיכון שהיא שונאת וסובלת בו! כי, טוב, לא אכפת לנו מדילן כי היא לא מעניינת והסיפור שלה לא מעניין ולא הייתי כותבת על הספר הזה בכלל לולא הוא היה כל כך מעצבן אותי עם האקראיות שבו הסופרת זרקה דברים פנימה וקיוותה שהם איכשהו יעבדו בלי שהיא תצטרך ממש לעשות משהו עם החומרים האלה כי היי, שואה! מחנה ריכוז! חייל נאצי טוב לב! משפחות הרוסות! דילן בתולה! שדים! מיתולוגיה! אהבהההההה! true love! בום! הסוף.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על איש המעבורת