לורה רובי

לורה רובי

סופרת


לורה רובי כותבת ספרים למבוגרים, ילדים ונוער.
היא גדלה בערבות הפרא של ניו ג'רזי, להורים שעבדו כפסיכולוגית ושוטר
והורישו לה אופי חטטני וחשדנות עמוקה. באוניברסיטה היא למדה לתואר
בספרות אנגלית, דבר שעורר בהוריה חרדה עמוקה לעתידה.
לפני שעברה לכתוב ספרים למחייתה היא עבדה במשרות זוהרות כגון זאת
שמחזירה ספרים למדף בספרייה ציבורית (היא ועובדי הספרייה האחרים
נהגו לערוך מרוצי עגלות מאחורי הקלעים); מלצרית במסעדה שנקראה
"אוכל לפרצוף"; וכותבת טקסטים שיווקיים למוצרים כגון פֵיות מחרסינה,
מסגרות לתמונות בצורת פו הדוב ובובות אלביס פרסלי עם מותניים מתנענעות.
ספר הילדים הראשון שלה התפרסם בשנת 2003, וכולם רצו לדעת למה היא לא
כותבת ספרים דומים יותר ל"הארי פוטר" כדי שתוכל להתעשר ולקנות לעצמה
ארמון בסקוטלנד. במקום זה היא מתגוררת בשיקגו עם בעלה, סטיב, ושני
חתולים שמייעצים לה בכתיבה.
1.
בעיירה הקטנה פרצת עצם, לכולם נדמה שהם יודעים הכול על כולם, אבל הם לא. למשל: מיהי רוזה, הנערה המסתורית שהופיעה כאילו משום מקום בעיירה? מה היא עשתה בביתם של האחים שון ופין, שאירחו את רוזה לאחר שאמם נטשה אותם? ולאן היא נעלמה פתאום כלעומת שבאה? פין משוכנע שרוזה לא סתם עזבה. היא נחטפה, והוא ראה הכול. אבל מי יאמין לילד מוזר כמוהו, שאף פעם לא מביט לאנשים בעיניים וחושב ששדה התירס מדבר אליו? ובינתיים, רוזה לכודה. איפה? שום דבר לא ברור לה. רק שהיא רוצה לחזור. כשהתירס לוחש מאת לורה רובי הוא רומן נעורים יפהפה ומיוחד, הטווה עולם בלתי רגיל, רווי סודות והטעיות, ואמת פשוטה אחת: האהבה נותנת לנו יכולת לראות מבעד למציאות....

2.
סיפור חניכה יפהפה המתרחש בבית יתומים קתולי בשיקגו של טרום מלחמת העולם השנייה ובמהלכה – עם טוויסט מצמרר. פרנקי כבר מזמן שכחה את האיטלקית שידעה פעם, שפת אמה. בבית היתומים "המלאכים השומרים" מדברים אנגלית. הנזירות קפדניות וקצרות רוח, ועבירה על כללי בית היתומים, או אפילו סתם התחצפות, יכולה להוביל לעונש חמור כגון גזיזת כל שיער ראשה. לא שיש בשביל מי לגדל שיער יפה: הנזירות מקפידות על הפרדה מוחלטת בין הבנים לבנות במוסד, אפילו בין אחיות כמו פרנקי וטוני הצעירה ממנה, לבין אחיהן, ויטו. סדרי בית היתומים מחליפים חיי משפחה, וזה רק מבלבל יותר כשאבא של פרנקי, ויטו וטוני מגיע לבקר אותם בימי ראשון – שהרי הם בעצם לא יתומים לחלוטין. הדי המלחמה באירופה כבר מרעישים את ארצות הברית, וויטו קרוב לגיל גיוס. החיים בבית היתומים לא פשוטים. אבל לא בכדי קוראים לו "המלאכים השומרים": יש אחת שצופה ומשגיחה על היתומים, ובפרט על פרנקי. ומי היא? גם היא עצמה כבר שכחה. אבל כל טלטלה שעוברת על פרנקי מנערת משהו בזיכרונות שלה. ספר פיוטי וקורע לב לפרקים, המהדהד קלסיקות כגון "אילן גדל בברוקלין", יומנה של אנה פרנק ו"עיניהם צופות באלוהים" – אך הכול מסופר מנקודת מבטה של רוח רפאים הרודפת את בית היתומים, כך שבעצם יש פה שני סיפורי חיים במכה אחת: הסיפור הכרונולוגי של פרנקי, מ-1941 עד 1946, וסיפורה של רוח הרפאים, הנגלה טיפין-טיפין בפרצים של זיכרון טראומתי. מהספרים היפים והמרגשים שתקראו השנה....


כשלורה רובי שמעה את סיפור חייה של חמותה, שגדלה בבית יתומים בימי מלחמת העולם השניה כי אביה לא היה יכול לפרנס אותה, היא החליטה לכתוב על זה ספ... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
אם יש דבר טוב שיצא לנו מהתקופה הזאת, הוא לא שקראנו יותר ספרים. ממש לא. חלק מהזמן הספריות היו סגורות, וגם חנויות הספרים. וגם כשנפתחו, יצא שהגע... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
***כשהתירס לוחש*** אמ;לק: כן או לא? אה...לאוהבי הז'אנר? שזו תכל'ס דרך מנומסת לומר "לא" -אזהרה (לספר, לא לסקירה): טריגר אלימות מינית (אין תיאורי ז... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
במסגרת העבודה בחנות ספרים יוצא לי לראות ולעבור על מגוון רחב של ספרים ש'נעלמים' אחרי חודש-חודשיים ולא מובאים למלאי יותר עקב חוסר פופולריות ... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ