מה קורה כשמלעיטים ילדות יתומות הנמצאות בבית יתומים בסמי הרגעה? מקבלים אלופות עולם בשחמט.
עובדה.
אז כן, את הסדרה הנהדרת ראיתי ורמזו שגם הספר טוב והוא אכן טוב.
בת' הרמון נותרת ללא אם כשגם אב אינו בתמונה. היא בת 8 ומוכנסת לבית יתומים, שם מובטח לה טיפול הולם, כאילו יש בידה ברירה אחרת. באותו בית יתומים מחלקים מלבד מזון לגוף גם שני סוגי כדורים: כדור ויטמינים חום וכדור הרגעה ירוק, כדי למנוע עודף פעילו

#
אמא שלי לא שיחקה שח, אבל היתה לה סבלנות לילדים. היא לימדה אותי ואת אחי את דרך התנועה של הכלים, וחלק מרוח המשחק. אחרי שהיא תרגלה אותנו במשחקי דמה, עברנו לשחק מול אבא שלי, שהיה שחקן חובב טוב, לא ויתר לנו ולא נתן לנו לנצח. כל ערב אחרי הארוחה קיבלנו זכות למשחק אחד מולו. לפעמים הוא הסכים לעוד משחק. המשחקים הראשונים נגמרו במט (גם מט סנדלרים...) אחרי כמה שניות או דקות. לאט לאט למדתי קצת תכנון, קצת הגנ

מי שמכיר אותי יודע, שיש שני סוגי חנויות שעדיף שאצטיד בסכי עיניים כשאני חולפת על פניהן. סוג אחד הוא חנויות ספרים, אתם יודעים, לא הפתעתי אתכם, והסוג השני, חנויות של כלים והלבשת הבית, הום סטיילינג, בעברית צחה.

אני אוהבת אהבה ענקית לעצב. על קריירה בתחום ויתרתי מזמן. השוק רווי, לא מתגמל במיוחד והפסדתי את המומנטום. אז חוץ מלגלוש באתר בניין ודיור בדרך מהעבודה הביתה (זה האתר היחיד שהסמרטפון הכשר שלי מ

בימים אישיים קשים אני אוהב לקרוא סיפורים עצובים. על פניו, הדבר נראה כהתבוססות בעגמומיות שאוחזת בי, ואולי אפילו כביטוי לאי אלו רחמים עצמיים מאוסים. למעשה, ובאופן פרדוקסלי משהו, אני שואב עידוד מהסיפורים הקשים. חשבת שחייך למודי סבל, מסמר עקום וחלוד? סבור היית שהפטיש האכזרי הזה שקרוי חיים מכה בך ללא רחם? הנה, צפה בסבלם של אחרים ולמד יגון ושברון לב מהו. תבין ותפנים כי חייך הם גן עדן לעומת חייהן של הדמ

זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
נפגשנו לראשונה בספריה העירונית. היה זה יום אביבי ושטוף שמש- בדיוק היום המושלם להתאהבויות. אני זוכר שחיפשתי לי במשך משהו כמו חצי שעה שלמה איזה ספר מעניין שאוכל לקרוא, וללא הועיל (כי או שהספרים לא נראו מספיק מעניינים ומושכים לקריאה, או שהספרים נראו מעניינים ומושכים לקריאה אבל כבר קראתי אותם בעבר) ובדיוק כשכבר החלטתי להרים ידיים ולצאת מהספריה בידיים ריקות, פתאום הבחנתי בו.

אמא שלי שלחה אותי אתמול בערב לסופר לקנות כמה מלפפונים. היא אמרה לי שאני צריך לבדוק אותם (את המלפפונים) טוב טוב, ולקחת רק את הטובים ביותר.
הנה מה שצריך להיות במלפפון, כדי שהוא ייחשב כמלפפון טוב, על פי אמא שלי:
*שלא יהיה גדול מדי, אבל גם לא קטן מדי. שיהיה בגודל סביר.
*שלא יהיה רך מדי. וכדי לבדוק את זה, צריך ללחוץ עליו קצת ולראות.
*שלא יהיה פגום.

אז כמו שאתם בטח מנחשים, למצוא מלפפונים טובים בס

#
יש ספרים כאלה: הם נוצרו לעשות לקורא נעים. הם מלאים אהבת אדם. הם מתארים שינוי מהותי שחל באנשים בזכות פתיחות (פתאומית, יש לומר) לאחרים. פעמים רבות הם משלבים זקנים/ות כדמויות משמעותיות בסיפור לאו דווקא כצילום המציאות. פעמים רבות יש איזו חית מחמד – לא רק כלב או חתול, כל מיני. פרדריק בקמן התמחה בסוג הספרות הזה ויש לו חסידים לא מעטים.

קראתי ביקורת מהללת של אריאלה (תודה רבה!) ובפעם הבאה שהיה מבצע ראוי

#
כשאחי היה קטן, היה לו חבר דמיוני. שמו הפרטי של "החבר" היה כשמו של אחי. שם משפחתו היה ארוך ומסובך (רוזנקרנץ או גילדנשטרן כזה. לא זוכרת בדיוק) אני זוכרת שהההורים שלי התפלאו מאיפה הוא קלט את שם המשפחה הזה, שלא היה מוכר להם. אחי היה ילד חברותי עם המון חברים, אבל החבר הדמיוני שלו הצליח להגן עליו מהעולם המפחיד. המפלצות שלי היו, מבחינתי, אמיתיות לגמרי אבל לא הצלחתי להיות בין ברי המזל (65% מהילדים בנ 3

#
אין הרבה ספרים שנראים על פניו קלילים אבל מחביאים בתוכם כובד וגורמים לך לפעמים הרגשה של עצב ומועקה. קראתי בעבר ספר של הסופרת, שנכנס באופן מאד מדוייק למוחו של מתמכר ותיאר את ההתנהגות באופן מדוייק, שלא פגשתי רבים כמוהו בספרות.

כשקראתי קצת על קיז קיבלתי קצת הסבר על מה שחשתי כשקראתי את ספרה. מגיל ההתבגרות – בו בעצם החלה לכתוב – היא חוותה דיכאון קליני ואלכוהוליזם. למרות שהיא חיה בזוגיות באירלנד ו