ביקורת ספרותית על זיכרונותיו של חבר דמיוני מאת מתיו דיקס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 במרץ, 2015
ע"י זה שאין לנקוב בשמו


זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
נפגשנו לראשונה בספריה העירונית. היה זה יום אביבי ושטוף שמש- בדיוק היום המושלם להתאהבויות. אני זוכר שחיפשתי לי במשך משהו כמו חצי שעה שלמה איזה ספר מעניין שאוכל לקרוא, וללא הועיל (כי או שהספרים לא נראו מספיק מעניינים ומושכים לקריאה, או שהספרים נראו מעניינים ומושכים לקריאה אבל כבר קראתי אותם בעבר) ובדיוק כשכבר החלטתי להרים ידיים ולצאת מהספריה בידיים ריקות, פתאום הבחנתי בו. במי שלאחר מכן יתברר כאהבה שלי.
הוא קרץ לי בין המדפים. הסתקרנתי. צעדתי כמה צעדים קדימה, כי בשלב הזה עדיין קצת התקשיתי לזהות אותו. הצלחתי לראות רק את צדודית פניו. אבל כשהתקרבתי אליו עוד קצת, וכשהייתי במרחק של כצעד וחצי ממנו, הצלחתי לראות אותו בבירור. הוא היה יפה תואר. אין לי מילים אחרות לתאר את מראהו החיצונו המושלם, הקוסם והמושך לעין. צריך לראות כדי להבין. פשוט יפה תואר, ואולי קצת יותר מזה אפילו. הוא לבש חולצת פסים (יש לו טעם טוב באופנה...) ומה שהכי מוזר, זה שהיה בו גם משהו ממש מוכר לי. מאיפשהו. הרגשתי שניתנה לי באותו רגע הזדמנות חד פעמית שחייבים לנצל אותה, ושסוף סוף יש לי מזל. מייד ידעתי שזה זה, ושאני צריך לגשת אליו. אז ניגשתי אליו, הושטתי את ידיו אליו ולחצתי אותה. אני הסתכלתי עליו. הוא הסתכל עליי. התקרבתי אליו עוד קצת, עד שהיינו ממש ממש צמודים, ולא נשאר בינינו רווח. וברגע הזה חשתי בריח נעים באוויר. זה היה מין ריח קסום כזה שכאילו בא מעולמות אחרים. הריח הזה בא ממנו. לקחתי עוד נשימה נוספת, והתענגתי עליה, ולאט לאט הוצאתי את האוויר בחזרה, וכך הלאה. אחר כך שוב הסתכלנו אחד על השני, ובאותו רגע הבנתי שאם יש משהו שאני יכול לעשות בכדי שהזוגיות הזו שלנו באמת תצא לפועל, זה להביא אותו לביתי. אז כך עשיתי.
הדרך בין הספריה העירונות לבית שלי, עברה בשתיקה. שנינו הלכנו יד ביד, והייתי נורא נרגש. הרגשתי שמשהו חדש מתחיל עכשיו.
אמא שלי הייתה בבית כשהגענו, אז בחרתי להציג אותו בפניה, ואמרתי לה שזו הייתה אהבה ממבט ראשון ושנוצר בינינו קליק מיידי. אמא שלי שמחה בשמחתי, ואמרה שכולה תקווה שבאמת יצמח מהאהבה הזו שלנו משהו, אבל היא גם הוסיפה ואמרה כי לפעמים מראה עיניים יכול להטעות, ושאני אוכל להתאכזב. אמא שלי סיפרה לי שכשהיא הייתה צעירה, בערך בת 15, היא התאהבה במישהו. בהתחלה באמת היה איזה ניצוץ והרגשה ששום דבר לא יכול להיהרס, אבל עד מהרה הניצוץ הזה הלך ודעך, והיא נשארה עם לב שבור ואכזבה גדולה, פשוט ככה. היא אמרה לי שכנראה שהבעיה היא לא בו, אלא בה, ושהטעם שלה פשוט לא היה זהה לשלו.
אז הרגעתי את אמא שלי, ואמרתי לה שהכל בסדר ושאין מה לדאוג, ושאין מצב שבעולם שאני אתאכזב ממנו.
מבחוץ אולי נראיתי כל-כך בטוח בעצמי, אבל האמת היא שמבפנים קינן בי בכל זאת החשש: 'מה אם אמא באמת צודקת?', 'מה אם האהבה הזו לא תתממש?', ו מה יקרה אחר כך? האם בעקבות המקרה הזה אני אפסיק לחפש אהבה ואהיה מנותק מן העולם ומכל מה שסובב אותי?'
איזה מזל שהחששות האלו מיד התפוגגו איך שסגרתי את דלת חדרי, ונשארנו רק שנינו לבדנו. גיליתי שהוא לא רק נראה טוב או מריח טוב- אלא שהוא גם חכם, מקסים, ואפילו שנון. גיליתי שהוא לא רק יפהפה מבחוץ, אלא גם מבפנים. הזמן עבר כל כך מהר כשהיינו ביחד. שעה אחת שלמה, נראתה כמו בסך הכל 5 דקות זעומות. נהניתי איתו כל כך, ולא רציתי לעזוב אותו. אני לא יודע איך זה קרה, כי זה קרה כל כך ומהר ובכזו פתאומיות, אבל מצאתי את עצמי, יחד איתו, בתוך מיטתי (!)
אני לא אפרט לכם בפרטי פרטים את מה שעשינו שם באותו רגע, אבל רק אומר שהייתה שם הרבה פעילות, ושמדי פעם גם שינינו כמה תנוחות: פעם אני שכבתי מעליו, פעם הוא שכב מעליי, ופעם גם שכבנו זה לצד זה.
זה היה לילה לבן. אף אחד מאיתנו לא נרדם. נשארנו ערים כל הלילה. טוב, כמעט לילה לבן. כי בכל זאת, גם אני בן אדם. וכבן אדם, אין לי שליטה מלאה על העיניים שלי, וכבן אדם אני זקוק לשינה על מנת לתפקד טוב ביום שאחרי. אז אחרי כל הבילוי הלילי שלנו ביחד, כנראה שבסוף נרדמתי.
התעוררתי בבוקר שלמחרת, לשמע קול ציוץ הציפורים. הוא עדיין שכב לידי, ממש צמוד אליי, בדיוק באותה התנוחה שבה הוא היה לפני שנרדמתי.
לא, זה לא היה חלום.

זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
קראו לו 'זיכרונותיו של חבר דימיוני' ולמי שכתב אותו קראו מתיו דיקס.

זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
את הספר המקסים הזה קראתי בשנה שעברה, שזה מספיק זמן כדי לשכוח על מה הספר הזה בכלל מספר. אבל הספר הזה הוא מקרה חריג ויוצא דופן, שכן אני זוכר כמעט כל סצנה וסצנה ממנו: החל מהסצנה ההיא בחדר השירותים, וכלה בסצנות של בית החולים הפסיכיאטרי ובחדר שיש בו הכל.
זה סיפור (מקסים כבר אמרתי?) על חברות בין שני אנשים (או ליתר דיוק, ילד והחבר הדימיוני שלו). החברות הזו עומדת במבחן כשהגורם הכי חשוב בחברות הזו, הגורם שבעצם יצר מלכתחילה את אותה חברות, גורם האמונה של האחד בשני, מתחיל להיות לפתע פתאום מוטל בספק. שכן בודו, החבר הדימיוני, חושש שיום אחד הילד מקס, יתבגר וכתוצאה מכך יפסיק להאמין בו.

וכמובן שגם את סיפור האהבה שלי ושל הספר, החל מהפגישה הראשונה שלנו בספרייה העירונית ועד הרגע שבו נכנסנו שנינו למיטה, אני זוכר היטב...

חג שמח (וכשר) מזשל"ב שיהיה לכולם.
40 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
חחח, תודה! ולא התכוונתי בכלל לגרום לכם לחשוב שזה לא קשור לספר...
-^^- (לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת קטלנית ! שמחה שאהבת את הספר ,המשפט בסוף הרס אותי : "וכמובן שגם את סיפור האהבה שלי ושל הספר, החל מהפגישה הראשונה שלנו בספרייה העירונית ועד הרגע שבו נכנסנו שנינו למיטה, אני זוכר היטב..."

נשמע מאוד....לא נאות ,או שזו רק אני ?
XD
וזה היה כל כך ברור שזו ביקורת על ספר !
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה לך, תות! אני כל כך שמח לשמוע... משפט ממש חכם אמרת :)
ואכן מצאתי את אהבת האמת שלי, אבל יש לי עוד כמה אהבות אמת (כמו הארי פוטר למשל, ועוד כמה ספרים יפהפיים ומקסימים) אבל כן, זו אהבת אמת מאוד מאוד חזקה!
תות :> (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
. איזו ביקורת נהדרת! אהבה בין ספר לאדם לעולם אינה נגמרת כל עוד הספר אכן מצדיק זאת. אני שמחה שמצאת לך את אהבת האמת שלך!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
תודה, שין שין! בהחלט אין על האהבות האלו... חג שמח!
שין שין (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
אין כמו אהבה הנרקמת בספרייה. מאחלת לך עוד רבות כאלה. יופי של ביקורת וחג שמח גם לך!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
תודה, אוקי. אני מוקסם מדברייך :)
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
הוקסמתי.. :)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
נעמי- את בחורה חכמה מאוד, זה הכל!

סתם, סתם. זה לא קשור לחוכמה, ו האמת היא שגם לי זה נראה די פשוט. אבל מה זה משנה בכלל? קראת, נהנית, אהבת את הרעיון. זהו, אני מרוצה :O
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
סוף סוף!
חיכיתי לתגובה שלך בגלל שכתבת עליו גם ביקורת.
היה שווה לחכות. תודה...
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
פני, תודה רבה! אם כך, משימתי הושלמה... קריאה נעימה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, עמיר! אני בהחלט אעשה שמח :-)
נעמי (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
רגע אז מה זה אומר עלי אם הבנתי את הפואנטה מהמשפט הראשון?
הרסתי לעצמי את כל ההפתעה מרוב שהיה לי ברור שאתה מדבר על ספר!
אריאל (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
סוף סוף!
חיכיתי לביקורת מאז שהגבת פעם וכתבת שגם אתה אוהב אותו (משולש אהבה?)
אבל היה שווה לחכות.
פני (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
נהניתי לקרוא את הביקורת. אתה בהחלט מעביר את הנאתך מהספר שעושה באמת חשק לקרוא אותו.
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
ז"שי - מעולה. אושר ועושר, עד הספר הבא :)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
נצחיה, תודה! אם הבנת את הפואנטה מהר, אז זה כבר אומר משהו טוב עלייך ועל צורת החשיבה שלך...
חג שמח.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
מקווה שלא תקפאי, אורגת.
וכדי לא לצאת סתם חופר, אגיד שוב תודה :)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
תגובה מושלמת, חני! מת עלייך...
מסכים איתך: לא משנה אם יש לך או אין לך ילדים, או אם אתה נשוי או רווק- כל עוד יש לך ספר שאתה אוהב, אז זה כבר טוב.
נצחיה (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
כתבת יפה, אם כי די מהר הבנתי את הפואנטה, וחלק מהפירוט היה קצת מלאה. אבל זה בכלל אופי אומנותי, ומותר לך.
חג שמח וחופשה נעימה.
אורגת הדיו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
קפאתי, חזרתי, ואולי אני אקפא שוב. מי יודע :) וגם אני התגעגעתי...
וכדי לא לצאת סתם חופרת, אני אגיד שוב שהביקורת נהדרת (זה נכון, כמובן) P:
חני (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מושלמת זשי, ואם תתאהב ככה באמת זה באמת יהיה מושלם ולא דמיוני...
כיף שיש חיבור טוב בכלל ולא רק לספרים
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
חנה- רק עכשיו שמתי לב שהוספת גם עוד משהו.
אז ככה: אני לא יודע למה התכוונת כשאמרת 'דבר קטן' (אשמח אם תסבירי לי) אבל אם התכוונת לספר, אז הספר הזה ממש אבל ממש לא קטנה. את יכולה לקרוא (בהחלט ממליץ) כדי להיווכח ולהבין שזה דבר לא קטן, אלא גדול.

חג שמח לך. והוא יהיה עוד יותר שמח אם תקראי את הספר :)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
אורגת הדיו! התגעגעתי! איפה היית?? לא אמרת לי שאת קופאת?
אז אם חזרת, אני מאושר מאוד. תודה רבה, ויום טוב!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
לי יניני- אכן הבדל גדול: הביקורת הקודמת הייתה עד כדי כך קצרה, עד שלא הסתפקתי ומיד יום אחרי החלטתי לכתוב ביקורה ארוכה הרבה יותר, שתצליח לספק אותי.

לי יניני, אני מסמיק פה... תודה רבה :)
חג שמח, לך ולכל עם ישראל. וגם כשר, לא לשכוח...
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
תודה, קכ"ה!
אורגת הדיו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מקסימה (הי, למה זה לא מפתיע אותי? XD) תמסור ד"ש לספר :)
לי יניני (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
איזה הבדל בין הסקירה הקודמת לנוכחית... הקודמת קצרה במרחק פסיעה וזו באורך הגלות... אבל.... פשששש.... כמו תמיד אחת הסקירות היפות שלך. תודה וחג שמח גם לך. לגבי כשרות אין לי ויכוח איתך :-)
קורא כמעט הכול (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
טוב
שירת הים (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
מה ?
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה אפרתי, אבל... אולי האהבה הזאת לא תשרוד הרבה זמן, ותכף ומיד יהיו לי אהבות נוספות, אבל זה לא כזה נורא. אפשר להיות עם כמה אהבות בו זמנית. אמנם בחברה המודרנית של היום לא רואים את העובדה שאתה שכבת עם יותר מספר אחד בספר פנים יפות, אבל שתלך לעזאזל הנורמה החברתית!

ושלא תעזי לקרוא לי בוגד :-)
אפרתי (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
נהדר, זשל"ב, אבל... כמה זמן האהבה הזאת תחזיק מעמד? נראה לי גג שבועיים שלושה.
תיכף אתה תמצא אהבה חדשה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
חנה- ?
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה לך, אור :)

מה הביקורת הכי אהובה שלי עלייך? חיבוק?
וכן, הקטע עם המיטה היה מאוד מאוד מרתק...
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
חחח תודה לך, עוזי! האמת היא שזה מה שרציתי לגרום לך לשוב, ואז, ברגע האחרון, להפתיע...
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
תודה, בלו בלו, על התגובה המקסימה!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
שונרא, תודה רבה רבה על התגובה מחממת הלב שלך.
אולי בעצם כדאי לחזור בי מהחלטתי הפזיזה שלא לעשות ילדים :-)
אור (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
אוקי, ביקורת האהובה עלי שלך. בעצם השנייה. ובכל זאת, שנונה, יפה וזורמת.
(הקטע במיטה היה גאוני).
ביקורת מעולה D:
שירת הים (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
מה אתה חובב חברים דימיונים חחחח..... וכתבתה כל כך המון והרבה על דבר קטן
עוזי (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
איזה יופי, כתבת נהדר! לרגעים, אפילו הצלחת לגרום לי לטעות ולחשוב שאתה הולך להכריז על יציאתך מהארון :))

שובב שנון אתה, זשל"ב.
בלו-בלו (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
מקסים
שונרא החתול (לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
אם הקודמת הייתה קצרה וקולעת, אז זו ארוכה ונוגעת. הביקורת הזו היא בין הביקורות היותר יפות שלך, זשל"ב.
אני מאחלת לך ולאהובך החדש-ישן אושר ואריכות ימים. הזיווג שלך ושלו (של הספר, כן?) יכול להניב כמה צאצאים מאוד מוצלחים.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ