במקרה של הספר שלפנינו, הסיפור סביב הסופר עצמו מעניין יותר מהספר. בושוויץ עזב/ברח עם אמו את גרמניה לאחר החלת חוקי נירנברג, שהרעו במידה ניכרת את מצבם של יהודי גרמניה. מאחר ועזב את גרמניה ב-1935, בושוויץ לא יכול היה לכתוב על המתרחש בנובמבר 1938, ליל הבדולח, הידוע לשמצה מכלי ראשון.
הסיפור מספר על אחד אוטו זילברמן, איש עסקים יהודי, שהפחד מפני המתרחש באותו נובמבר נורא, גורם לו לרצות לברוח אל מחוץ לגרמנ

משנת 1933 בה עלו הנאצים לשלטון, עלתה הפופולאריות שלהם בעיני בני עמם. הם הבטיחו עתיד נפלא והרבה גרמנים הלכו שבי אחרי החזון הנוצץ. מן הסתם ככל שהיו ממעמד נמוך יותר – יותר עניים, פחות משכילים, בעלי פחות מטען תרבותי – יותר הוקסמו מתורת "הגזע העליון", שהבטיחה להם חיי פריבילגיה במחיר זול, והשכיחה מהם את החיים האפורים שחיו כשלא היו "הגזע העליון". הם יצאו לרחובות ושיחררו את האלימות והכעס, ואת כל הבלמים

ככלל אני תמיד מעדיף לקרוא ספרות בדיונית על קריאת ביוגרפיות אבל השילוב בין בלזאק, אחד הסופרים האהובים עלי ואדם שהיה בעל אישיות ססגונית במיוחד, עם מי שחיבר את הביוגרפיה, שטפן צווייג, שהוא גם נמנה על הסופרים האהובים עלי ביותר, הכריע כאן לטובת הביוגרפיה של בלזאק. אז לאחר המתנה ממושכת על המדף הוירטואלי הגיע גם יומו של ספר זה, וכמה טוב שהגיע…

צווייג, שהעריץ את בלזאק עוד מנעוריו, עבד על הביוגרפיה הזו

זהו ספר מומלץ ביותר הנסוב על רצח אכזרי במיוחד של תעשיין גרמני זקן בשם האנס מאייר, שהיה אחד האנשים העשירים בגרמניה.
אופן ביצוע הרצח מפורט ביותר ומעיד לכאורה על שנאה עזה של הרוצח לנרצח.

הרוצח, אדם ללא עבר פלילי בשם פבריציו קוליני, שהיגר מאיטליה לפני כ- 35 שנים, הודה עם מעצרו בביצוע הרצח אולם סירב לספק מניע למעשה.

הסנגוריה הציבורית מינתה לקוליני סניגור חסר ניסיון אך מוכשר בשם קספר ליינן, שזה

איזה ספר נהדר, מופרע, מצחיק, נועז ופרובוקטיבי.
איך כמעט פספסתי אותו, כשהנחתי, שמדובר בספר בישול...(-:
זוהי מן קומדיה שחורה על טיפוס בשם רוזה אחמנטובה.
אישה טטארית, החלטית ותקיפה, שנונה ודעתנית, חרוצה ומסורה למשפחה, שחיה ברוסיה בתקופת המשטר הסובייטי עם בעלה קלגנוב ובתם סולפיה.
אישה מאוד מעשית מאידך, אך מאוד ביקורתית ושיפוטית, אשר הערותיה מצחיקות ואפלות בסגנון: "מה קרה לך? עלה לך הזרע לראש? שכ

ביוגרפיה מהפנטת על בלזאק שנכתבה בידי מעריץ מושבע שלו, שטפן צווייג. 380ע"מ.
גם את צווייג וגם את בלזאק אין צורך להציג, צווייג העריץ את בלזאק ולכן תארתי לעצמי שכתיבת ביוגרפיה של צווייג עליו תהיה מרתקת, מעמיקה ומושקעת.

יצירה זו של צווייג היא יצירתו האחרונה עליה שקד מעל 10 שנים, היא יצאה לאור לראשונה שנה לאחר מותו.
העורך ריכרד פרידנתל ידידו של צווייג קיבל את כתב היד מידי יורשיו של צווייג לאחר מותו

#
רוזה(לינדה) אחמנטובה היא טטארית בעיני עצמה, החיה ברוסיה הקומוניסטית. עם יכולת נדירה להסתדר וליפול תמיד על הרגליים, השקפת עולם מוצקה, ביטחון בלתי מעורער ביתרונותיה ובחסרונותיהם של האחרים. היא יודעת מה נכון ומה לא נכון לעשות, בטוחה שבלעדיה בנות משפחתה החלושות לא ישרדו שבוע. היא מנהלת את בעלה הלא-יצלח, המאמין, פתי שכמותו, בקומוניזם ובשיוויון, וזוכה לבוז עמוק ממנה. מצד שני אין כמוה להתגייס למען אלה

חברים יקרים,
אודה ולא אבוש כי אני נבוך בבואי לכתוב ביקורת על ספר זה.
מצד אחד, בהיותי יהודי שנולד לאחר השואה ואשר אין לו ולא כלום במשותף עם העם הגרמני מלבד רגשות של סלידה ואי אמון עמוק בכל כוונה טובה שכאילו יש לגרמנים וי- זוי ( vis à vis) ישראל והיהודים, כמו גם כל תחושה של צער או רחמים כלפי העם הנתעב הזה, שבמהלך ההיסטוריה גרם כמעט אך ורק צער וכאב לשכניו ובמיוחד ליהודים ששכנו בתוכו מאז ימים ימימה

זה ספר בעל ערך מוסרי וחברתי, לאו דווקא ערך ספרותי.

הוא מוסר תיאור קורקטי של מהלך משפטו של אחד, פבריציו קוליני, שנאשם בבית משפט גרמני ברצח שהמניע שלו אינו ברור. אותו קוליני רוצח גרמני זקן ומה שנשאר זה להבין למה הוא עשה את זה. פייר, לא קשה.

אבל יש לו כוח, דווקא בגלל הקורקטיות. הוא מציף התנגשויות, שהן אולי בלתי נמנעות, בין שיקולים מוסריים לשיקולים חוקיים ומציג את האופי היחסי, תלוי זמן, תרבות,