ביוגרפיה מהפנטת על בלזאק שנכתבה בידי מעריץ מושבע שלו, שטפן צווייג. 380ע"מ.
גם את צווייג וגם את בלזאק אין צורך להציג, צווייג העריץ את בלזאק ולכן תארתי לעצמי שכתיבת ביוגרפיה של צווייג עליו תהיה מרתקת, מעמיקה ומושקעת.
יצירה זו של צווייג היא יצירתו האחרונה עליה שקד מעל 10 שנים, היא יצאה לאור לראשונה שנה לאחר מותו.
העורך ריכרד פרידנתל ידידו של צווייג קיבל את כתב היד מידי יורשיו של צווייג לאחר מותו. צווייג התכוון להפוך ביוגרפיה זו ליצירה השאפתנית ביותר שלו.
היצירה אמורה הייתה לסכם את כל התנסויותיו וחוויותיו של צווייג כמחבר ואת כל שלימדוהו החיים. מאז נעוריו בוינה הרבה צווייג להתעניין ביצירתו של בלזאק.
פרידנתל טוען שלמעשה החומר לביוגרפיה היה מלא ומוכן, אך צווייג לא הספיק לערוך אותו ולא הצליח להביא חומרים רבים שהשאיר באנגליה כשנסע לאמריקה.
פרידנתל קיבץ את כל החומרים וערך אותם לספר.
צווייג אמנם העריץ את בלזאק, אך הוא לא עיגל פינות ולא חסך בביקורת על אורך חייו ואופיו. צווייג כתב מילים חמות מאוד על היצירות עור היחמור, אשליות אבודות, הדודן פונס והדודנית בט. את שני האחרונים רואה צווייג כפיסגת יצירתו, הם גם היו הרומנים האחרונים שכתב ובהם ריכז את כל נסיונו.
למעשה מלבד כתיבת רומנים כשרונית וגאונית כל שאר הדברים בחייו של בלזאק היו די קטסטרופיים.
הוא היה נהנתן, פזרן, חסר חוש עסקי, לא לומד מטעויות. הוא היה מונע מייצר הבזבזנות שלו וכל חייו ניסה למצוא לו אישה בעלת הון רב ומעמד גבוה.
בלזאק בא ממעמד איכרים נמוך, וכל חייו שאף לשדרג את מעמדו. הוא הוסיף בצורה לא חוקית את המילה "דה" באונורה דה בלזאק, כדי לתת לעצמו מעמד אצולה שבעצם לא היה לו.
בלזאק היה סופר פורה בצורה יוצאת דופן וזאת בזכות משמעת עבודה רצחנית שכפה על עצמו הרבה בגלל שנאבק בעוני ובנושים רבים כל חייו.
הוא היה עובד יום יום 16-18 שעות ברציפות במשך שנים רבות, דבר שהביא לבסוף למותו בטרם עת.
צווייג אשף הרומן הפסיכולוגי והרגשי מראה מלוא יכולתיו כשהוא מתאר את היחסים האישיים של בלזאק עם נשותיו לאורך כל חייו. בטכסטים אלו אנו נחשפים לגדולתו של צווייג במלואה.
מרתק ומומלץ.













![תקוות גדולות [מהדורת 1991]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1006529.jpg)



