משנת 1933 בה עלו הנאצים לשלטון, עלתה הפופולאריות שלהם בעיני בני עמם. הם הבטיחו עתיד נפלא והרבה גרמנים הלכו שבי אחרי החזון הנוצץ. מן הסתם ככל שהיו ממעמד נמוך יותר – יותר עניים, פחות משכילים, בעלי פחות מטען תרבותי – יותר הוקסמו מתורת "הגזע העליון", שהבטיחה להם חיי פריבילגיה במחיר זול, והשכיחה מהם את החיים האפורים שחיו כשלא היו "הגזע העליון". הם יצאו לרחובות ושיחררו את האלימות והכעס, ואת כל הבלמים

חברים יקרים,
אודה ולא אבוש כי אני נבוך בבואי לכתוב ביקורת על ספר זה.
מצד אחד, בהיותי יהודי שנולד לאחר השואה ואשר אין לו ולא כלום במשותף עם העם הגרמני מלבד רגשות של סלידה ואי אמון עמוק בכל כוונה טובה שכאילו יש לגרמנים וי- זוי ( vis à vis) ישראל והיהודים, כמו גם כל תחושה של צער או רחמים כלפי העם הנתעב הזה, שבמהלך ההיסטוריה גרם כמעט אך ורק צער וכאב לשכניו ובמיוחד ליהודים ששכנו בתוכו מאז ימים ימימה

אחד הספרים הכי מבריקים שנכתבו על מלחמת העולם השנייה על תבוסת הגרמנים על כוחות האופל על מלחמת האור והחושך על נפילתה של ברלין. הספר שופך אור על מתנגדי השלטון הנאצי ,זהו ספר פילוסופי מעמיק מרתק עלילה סוחפת המנסה להתחקות אחר שורשי הרשע הסיבות שהביאו לעוורון של הגרמנים ולנצחונו של היטלר.
הספר אינו עוסק בשואה! מבחינתי זו הסתכלות אחרת על המלחמה הנוראית ועל קורבנות השווא שלה , סיפור המסופר דרך העיניים של

מכל הביקורות שנכתבו על הספר הזה, אני מסכים יותר עם הביקורת של טוביה.
הספר מעוות את המציאות. כפי שיעל כתבה - הוא נכתב בגרמניה המזרחית בשנת 1947 - וכאן מסתיים הדיון.
יש כאן תשפוכת של מלל שמנסה להראות כאילו באמת-באמת רוב הגרמנים שנאו את הנאצים והתנגדו להם. לפחות באותו חודש אחרון לפני כיבוש ברלין. נו, באמת...
אין בספר שום חידוש יחסית להרבה ספרים אחרים שנכתבו מנקודת מבט גרמנית על כיבוש ברלין. יותר מ

זה לא הספר הראשון שיצא לי לקרוא אשר מתייחס לאזרח הפשוט החי בגרמניה הנאצית, אפשר להזכיר את לבד בברלין של הנס פאלדה, או עיר של נשים. ציפתי שהספר יאיר זוית נוספת , הוא מנסה לצייר תמונה ממשית, אך התיאורים שלו ארוכים ומשמימים, בעיקר למי שאינו מכיר את ברלין כל כך טוב. ייתכן ולמי שגדל בברלין, התיאורים בספר ידברו אליו, עמודים שלמים וארוכים עוסקים בתיאור רחוב או מסילת רכבת, כל זאת מעבר לדיונים הפילוסופיים