“כולנו מכירים שכונות, קיבוצים או מושבים כאלה שיעשו הכל על מנת לשמר את תדמיתם המהוקצעת: אצלנו אין ילדים בעייתיים, אין הומוסקסואלים, אין משוגעים, הבנות שלנו צנועות וממושמעות, הגברים מכבדים נשים, המזרחים שלנו משוכנזים, כולם מרוויחים יופי ואין מריבות בין שכנים. כסף לא חשוב לנו. מבחוץ, התמונה ללא רבב. אך למזלה של המציאות, יש לה את מארק טוויין, שהוא אלוף במציאת רבבים. הוא והציניות חסרת המעצורים חושפים את”

“במסגרת מבצע מיגור הבערות הפרטי שלי, הגעתי גם אל הקלאסיקה הידועה של ג'ויס, שבה הוא בעצם נע בין תחנות חייו הפרטיות אך דרך ריחוק מה שמתאפשר לו בבניית דמותו של סטיבן דדלוס, גיבור היצירה. היצירה מסופרת בגוף ראשון, מתחילה מילד רך בתוך מרחב משפחתי של חג המולד באירלנד, נעה אל מוסדות החינוך הפנימייתי-נוצרי, אל גיל ההתבגרות ועוצרת כשסטיבן כבר איש צעיר שעשה דרך מאותו ילד תם שהיה. המבט של ג'ויס בוחן שלוש זירו”

“קריאה פשוט מרתקת. שני סיפורים קצרים שמכילים עומק פילוסופי ורגשי שגם רומנים עבי כרס לא מכילים. הסיפור הראשון, "הדלת שבקיר", הוא מעין פרוטו-נרניה, ומי שמכיר אותי יודע עד כמה עמוקה האהבה שלי לעולם המופלא של נרניה. ובכן, בהתחשב בדמיון גם מבחינת עלילה וגם מבחינת הסאבטקסט בין שתי היצירות, באופן מובן מאליו התאהבתי בסיפור הזה. הסיפור עוסק באדם שכאשר הוא היה ילד צעיר מאוד שוטט ברחוב, וראה דלת ירוקה מסת”

“חברי לקריאה, אניני ספר, הסכיתו נא! הרי לכם סיפור קטן ומשונה, פרי עטו של לא אחר מאשר דיויד גארנט, חבר בקבוצת “בלומסברי” הנודעת, עם עוד רבים וטובים. הנובלה “מאשה לשועלה”, שהוקדשה לאהובו, דאנקן גרנט, נכתבה ב-1922 - תקופה שבה אהבתם קמלה כפרח נשכח. אבל אל נא תצטערו, כי הסיפור זכה בפרס ג'יימס טייט בלק היוקרתי ובפרס הות'ורנדן, ואלה לא נשכחים במיוחד. בשנתו החמישים, עורר דיויד גארנט שערוריה כשנשא לאשה”

“כולנו מכירים שכונות, קיבוצים או מושבים כאלה שיעשו הכל על מנת לשמר את תדמיתם המהוקצעת: אצלנו אין ילדים בעייתיים, אין הומוסקסואלים, אין משוגעים, הבנות שלנו צנועות וממושמעות, הגברים מכבדים נשים, המזרחים שלנו משוכנזים, כולם מרוויחים יופי ואין מריבות בין שכנים. כסף לא חשוב לנו. מבחוץ, התמונה ללא רבב. אך למזלה של המציאות, יש לה את מארק טוויין, שהוא אלוף במציאת רבבים. הוא והציניות חסרת המעצורים חושפים את”

“במסגרת מבצע מיגור הבערות הפרטי שלי, הגעתי גם אל הקלאסיקה הידועה של ג'ויס, שבה הוא בעצם נע בין תחנות חייו הפרטיות אך דרך ריחוק מה שמתאפשר לו בבניית דמותו של סטיבן דדלוס, גיבור היצירה. היצירה מסופרת בגוף ראשון, מתחילה מילד רך בתוך מרחב משפחתי של חג המולד באירלנד, נעה אל מוסדות החינוך הפנימייתי-נוצרי, אל גיל ההתבגרות ועוצרת כשסטיבן כבר איש צעיר שעשה דרך מאותו ילד תם שהיה. המבט של ג'ויס בוחן שלוש זירו”

“קריאה פשוט מרתקת. שני סיפורים קצרים שמכילים עומק פילוסופי ורגשי שגם רומנים עבי כרס לא מכילים. הסיפור הראשון, "הדלת שבקיר", הוא מעין פרוטו-נרניה, ומי שמכיר אותי יודע עד כמה עמוקה האהבה שלי לעולם המופלא של נרניה. ובכן, בהתחשב בדמיון גם מבחינת עלילה וגם מבחינת הסאבטקסט בין שתי היצירות, באופן מובן מאליו התאהבתי בסיפור הזה. הסיפור עוסק באדם שכאשר הוא היה ילד צעיר מאוד שוטט ברחוב, וראה דלת ירוקה מסת”

“חברי לקריאה, אניני ספר, הסכיתו נא! הרי לכם סיפור קטן ומשונה, פרי עטו של לא אחר מאשר דיויד גארנט, חבר בקבוצת “בלומסברי” הנודעת, עם עוד רבים וטובים. הנובלה “מאשה לשועלה”, שהוקדשה לאהובו, דאנקן גרנט, נכתבה ב-1922 - תקופה שבה אהבתם קמלה כפרח נשכח. אבל אל נא תצטערו, כי הסיפור זכה בפרס ג'יימס טייט בלק היוקרתי ובפרס הות'ורנדן, ואלה לא נשכחים במיוחד. בשנתו החמישים, עורר דיויד גארנט שערוריה כשנשא לאשה”