משתף ביקורת שכתב אבי:

ראסל מרטין (נ 1952). סופר ומפיק סרטים. בעברית הופיע גם ספרו "שערו של בטהובן".
מתרגם: <mark>עמית יריב</mark>.

אני נולדתי חודשים ספורים לאחר סיום מלחמת האזרחים בספרד. אולם כשהייתי לילד בוגר, או נער צעיר, שרנו גם משירי הבריגדה(ות) הבינלאומית בספרד. היום מלחמת האזרחים נשכחה. רצים אחר דרכונים ספרדים. אפכא של שירו של יהודה הלוי:
לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב - אני במזרח

בעברי המפוקפק, אי שם בסוף שנות ה-80, למדתי צילום בבית הספר קמרה אובסקורה. באותן שנים שכן בית הספר ברחוב אלנבי בתל אביב, לא רחוק מפינת רחוב ברנר. אני חייב להודות שהתקופה בה ביליתי חלק ניכר מזמני בחדרי חושך עם אורות אדומים, זכורה לי כתקופה נהדרת של יצירה מלאת סיפוק. חודשים ארוכים לא הצלחתי להסיר מידי את ריח הפיקסר שדבק בהן. הצילום הוא בעייני תחום יצירתי במיוחד ועד היום ספרי הצילום תופסים חלק נכבד מה

איך פספסתי את זה עד עכשיו???
הפסיפס הסרנטיני הוא דואט (סדרה של שני ספרים) מדהים. הפלגה לסרנטיום מספר על קריספין, אומן פסיפס מהמערב, המוזמן (בערך, המורה שלו מוזמן והוא נוסע במקומו) אל עיר הבירה סרנטיום (המבוססת על בירת האימפריה הרומית), כדי לקחת חלק בפרויקט השאפתני של הקיסר - יצירת המקדש הגדול המרשים והמדהים ביותר בעולם.

אז מה אהבתי בספר?
בגדול את הכל.
קודם כל הדמויות. אין כמעט דמות בספר שלא

R712 לחדר 7.

יכול להיות שזה היה אופנתי אז, ב-2003, כשזה נכתב. אני לא זוכרת. אפשר להמליץ למי שאוהב לקרוא סוג כזה של טקסט אבל צריך לחשוב אם יש בכלל מישהו כזה שאני מכירה. אולי ט'. לא בטוח אבל אני יכולה לתת לה את העותק שיש לי. אין טעם לשמור אותו.

זה לא 'לא מעורר מחשבה'. להיפך. כשהטקסט מפורר אולי יש הרבה יותר מקום למחשבות. הרי משהו צריך להדביק הכל ואם אף אחד לא עשה את זה בשבילך, את יכולה לבד. בשב

אחד מהספרים הנקראים בחצי שעה עד שעה שאפשר לראות כסיפור חביב עם תובנות או קשקוש בשקל תשעים.
סיפור בתוך סיפור. מייקל הנמצא במקום גרוע בחייו יושב בבית קפה עם אן שנחלצה מתקופה קשה ומספרת לו את הסיפור ששמעה, בתנאי שיעביר הלאה עם התובנות שלו.
צעיר החי כחבריו ומשפחתו בעמק בתחושת חוסר הישגיות חש רצון לחקור את סביבתו למרות עצתם לוותר, טייל לפסגה הסמוכה בה פגש זקן נבון המלמד אותו על מהות החיים. הפסגות ש

מי הזיז את הגבינה שלי, הוא כמובן משל לטיפוסי בני אדם שונים, המתמודדים בהשגת רווחתם האישית, ומגיבים באופן שונה לשינויים שהם עוברים.
הטיפוסים הפשוטים היוצאים יום יום לפרנסתם ומתנהלים לפי מה שהם מריחים בשטח, המקובע, שנאחז בהצלחתו בעבר ובמקומו הקבוע,
למרות שהמצב השתנה לא לטובתו, והטיפוס הנחשוני ה"אמיץ" שמעז לחפש דרכים חדשות כדי למצוא את מה שהוא מחפש.
ישנה כנראה סיבה להצלחתו של הספר, שלכאורה לא ניח

זה ספר שתוכו אינו כברו: מבחוץ הוא נראה כמותחן. הגיבור הוא בלש פרטי, שוטר שכשל בעברו, יש רצח ומעקב. אולם זה אינו באמת מותחן: אנו הקוראים יודעים די מהתחלה מי נרצח, מי רצח ולמה, לכאורה, ארע הרצח.

התעלומה האמיתית - שאינה נפתרת עד הסוף - היא נבכי הנפש של הגיבורים. מה מרכיב את האהבה? ומה גורם לאהבה להפוך לנקמה, לשנאה, לאבד ולהשמיד? ואיך מתמודדים אנשים עם סודות, עם דחייה ועם תחרות?

הסיפור כתוב היטב

היות שאני קוראת לא מעט ספרי עזרה עצמית, יש לי למה להשוות ואני חושבת שזה אחד המובחרים שבהם.
לכאורה נראה ספר קטן ודק יחסית לספרים אחרים, אבל בסופו של דבר המטרה בספרי עזרה עצמית היא ובכן...לעזור לעצמך. והספר הזה מצליח איפה שארוכים ממנו נכשלים.
הדבר שהכי מפריע לי בספרי עזרה עצמית אחרים הוא אגו חזק של המחבר, כמו אומר: "אני עזרתי לעצמי ולכן אני יודע לעזור לכולם עכשיו". זה די מרתיע.
מה שמיוחד בספר הזה