אחד מהספרים הנקראים בחצי שעה עד שעה שאפשר לראות כסיפור חביב עם תובנות או קשקוש בשקל תשעים.
סיפור בתוך סיפור. מייקל הנמצא במקום גרוע בחייו יושב בבית קפה עם אן  שנחלצה מתקופה קשה ומספרת לו את הסיפור ששמעה, בתנאי שיעביר הלאה עם התובנות שלו.
צעיר החי כחבריו ומשפחתו בעמק בתחושת חוסר הישגיות  חש רצון לחקור את סביבתו למרות עצתם לוותר, טייל לפסגה הסמוכה בה פגש זקן נבון המלמד אותו על מהות החיים. הפסגות שהן האושר וההישגים והעמקים שהם ההזדמנות-אם רואים אותה- לצמוח. לראות בעמק הזדמנות ולא מכשול. הוא לומד על חשיבות הענווה וחטא היוהרה והשאננות. במסע הבא הוא מבקר אותו וממשיך בדרך חתחתים מפרכת לפסגה גבוהה יותר, חוזר לחברו עם תחושת הישגיות הנובעת מכך שדווקא בעמק בין הפסגות ראה הזדמנות והמשיך למרות הקושי. בחלוף הזמן הצעיר מזדקן, חי על הפסגה ומלמד צעירה שהגיעה במקרה למקום את תובנות חייו ברוח בקשתו של הקשיש שהלך עולמו זה מכבר- העבר הלאה.
ומייקל מיישם את מה שלמד עם רעייתו ובנו קווין שמשקיע זמן רב בנגינה ומזניח את לימודיו למגינת לבו של אביו שכעת מבין שאפשר אחרת ויחסיהם משתפרים.
כאמור, קשקוש/ פסיכולוגיה בגרוש או ספרון חביב עם שיעור- תלוי בראיית הקורא- של מחבר "מי הזיז את הגבינה שלי". מצאתי ממש במקרה והאמת, לא התלהבתי. הפסקה קצרצרה בימי קורונה בין שני ספרים.
