“החלק החשוב ביותר בספר הזה הוא ההקדמה. אני יודעת, וגם קסטנר יודע היטב, שהקדמות זה דבר שפשוט לא קוראים, אבל ההקדמה הזאת היא חשובה ביותר. הוא מספר כיצד רצה לכתוב ספר מסמר אוזניים על הים הדרומי. כלשונו, או כלשון התרגום: "ספר שבו ינקשו שיני הנמרים מרוב פחד, וינקשו גם אלה באלה עצי הדקל והקוקוס. ואוכלת האדם הקטנה, הילדה שגופה משובץ שחור-לבן, זו שחצתה בשחייה את האוקיאנוס השקט רק כדי לקנות לעצמה בסן פרנ”

“לא התכוונתי לקרוא את זה ממש. חשבתי לעלעל. לקחתי כי הוא היה, כי "האוריינטליסט" של טום רייס, ספר שקורבאן סעיד הוא הגיבור שלו, היה ספר מרתק בעיני וכי חשבתי שקצת מושג על איך אותו קורבאן סעיד כתב עם קצת פחות תיווך לא יזיק לי.  זה סיפור אהבה בין נער מוסלמי שיעי לנערה ממוצא גיאורגי, נוצרית יוונית אורתודוקסית, שמתרחש בבאקו במהלך וקצת אחרי מלחמת העולם הראשונה.   חלק נכבד מהידע ההיסטורי שיש לי על הקווק”

“לפעמים כל כך קשה להיות בסימניה. יש לי ימים מדוכאים, טבעי. אבל מה שעוד יש לי, זה ביטחון עצמי ממש ממש ממש באדמה. (לא אוהבת שאנשים מגדירים על עצמם "אני ככה" בלי פקפוק. ולכן אסייג: כרגע יש לי תחושה שאני מאופיינת בתסמונת זו בשלב זה של חיי) כן, אני יודעת. לא בעיה כזו מוזרה. נפוץ וזה. אבל לפעמים זה כל כך מדכא, אתם יודעים? הקטע הוא שאני לא ממש יודעת איך להיפטר מזה. כאילו, אם הייתי יודעת אז... תעמדי”

“אפתח בווידוי. בילדותי הייתי תולעת ספרים, בעיקר של סוגה מסוימת. מספרי אריך קסטנר זכור לי שנהניתי מקריאת "אורה הכפולה". אולם לא המשכתי לקרוא את ספריו, בעיקר בגלל שהם היו "גלותיים" לטעמי, והעדפתי לחרוש עלילות ברקע תקומת מדינת ישראל בספרים מאת אוריאל אופק (עשן כיסה את הגולן), ישראל לרמן (דורבנות ליגאל), אסתר שטרייט-וורצל (אורי) מוסינזון (חסמב"ה) ועוד. עכשיו משרוח הנעורים המיליטרסטית חלפה התפכחה לה, אנ”

“החלק החשוב ביותר בספר הזה הוא ההקדמה. אני יודעת, וגם קסטנר יודע היטב, שהקדמות זה דבר שפשוט לא קוראים, אבל ההקדמה הזאת היא חשובה ביותר. הוא מספר כיצד רצה לכתוב ספר מסמר אוזניים על הים הדרומי. כלשונו, או כלשון התרגום: "ספר שבו ינקשו שיני הנמרים מרוב פחד, וינקשו גם אלה באלה עצי הדקל והקוקוס. ואוכלת האדם הקטנה, הילדה שגופה משובץ שחור-לבן, זו שחצתה בשחייה את האוקיאנוס השקט רק כדי לקנות לעצמה בסן פרנ”

“לא התכוונתי לקרוא את זה ממש. חשבתי לעלעל. לקחתי כי הוא היה, כי "האוריינטליסט" של טום רייס, ספר שקורבאן סעיד הוא הגיבור שלו, היה ספר מרתק בעיני וכי חשבתי שקצת מושג על איך אותו קורבאן סעיד כתב עם קצת פחות תיווך לא יזיק לי.  זה סיפור אהבה בין נער מוסלמי שיעי לנערה ממוצא גיאורגי, נוצרית יוונית אורתודוקסית, שמתרחש בבאקו במהלך וקצת אחרי מלחמת העולם הראשונה.   חלק נכבד מהידע ההיסטורי שיש לי על הקווק”

“לפעמים כל כך קשה להיות בסימניה. יש לי ימים מדוכאים, טבעי. אבל מה שעוד יש לי, זה ביטחון עצמי ממש ממש ממש באדמה. (לא אוהבת שאנשים מגדירים על עצמם "אני ככה" בלי פקפוק. ולכן אסייג: כרגע יש לי תחושה שאני מאופיינת בתסמונת זו בשלב זה של חיי) כן, אני יודעת. לא בעיה כזו מוזרה. נפוץ וזה. אבל לפעמים זה כל כך מדכא, אתם יודעים? הקטע הוא שאני לא ממש יודעת איך להיפטר מזה. כאילו, אם הייתי יודעת אז... תעמדי”

“אפתח בווידוי. בילדותי הייתי תולעת ספרים, בעיקר של סוגה מסוימת. מספרי אריך קסטנר זכור לי שנהניתי מקריאת "אורה הכפולה". אולם לא המשכתי לקרוא את ספריו, בעיקר בגלל שהם היו "גלותיים" לטעמי, והעדפתי לחרוש עלילות ברקע תקומת מדינת ישראל בספרים מאת אוריאל אופק (עשן כיסה את הגולן), ישראל לרמן (דורבנות ליגאל), אסתר שטרייט-וורצל (אורי) מוסינזון (חסמב"ה) ועוד. עכשיו משרוח הנעורים המיליטרסטית חלפה התפכחה לה, אנ”