ביקורת ספרותית על אמיל והבלשים [מחודש] - איורים: וולטר טרייר מאת אריך קסטנר
ספר טוב

---

החלק החשוב ביותר בספר הזה הוא ההקדמה. אני יודעת, וגם קסטנר יודע היטב, שהקדמות זה דבר שפשוט לא קוראים, אבל ההקדמה הזאת היא חשובה ביותר. הוא מספר כיצד רצה לכתוב ספר מסמר אוזניים על הים הדרומי. כלשונו, או כלשון התרגום: "ספר שבו ינקשו שיני הנמרים מרוב פחד, וינקשו גם אלה באלה עצי הדקל והקוקוס. ואוכלת האדם הקטנה, הילדה שגופה משובץ שחור-לבן, זו שחצתה בשחייה את האוקיאנוס השקט רק כדי לקנות לעצמה בסן פרנסיסקו מברשת שיניים אצל חברת 'דרינקוואטר' , תיקרא פטרוזיליה". דבר אחד היה חסר לו, וזה לדעת כמה רגליים יש לתנין. קסטנר ממשיך ומספר כיצד המלצר בבית הקפה הוריד אותו לקרקע המציאות, ואמר שמי שלא יודע לבשל אווז, עדיף שלא יבשל אווז: "הים הדרומי שלך, ואוכלי האדם, ושוניות האלמוגים וכל הקסם הזה, הם הרי האווז שלך. והרומן הוא המחבת שלך, שבו אתה רוצה לטגן את האוקיינוס השקט, את פטרוזיליה ואת הנמר. ואם אתה לא יודע איך מטגנים חיות כאלה, הרי שיהיה סירחון מפואר, בדיוק כמו אצל העוזרת של נויגנבאואר". במקום זה המליץ המלצר לכתוב על ילד רגיל, ברחובות הרגילים של ברלין הרגילה.

לרדת מחלומות לקרקע המציאות זה לא פשוט, ואריך לא ידע מה לכתוב, או כך לפחות הוא מספר, ועל כן ירד לשכב על הרצפה, והסתכל על העולם מנקודת מבט אחרת, נמוכה יותר. זה מה שגרם לו המציא את אמיל טישביין, הנוסע אל סבתא בברלין, אבל הכסף שלו נגנב, כך שהוא יורד בדרך, ונקלע לתעלומת בלשים יחד עם חבורה (לקרוא במלעיל כמובן) של ילדים, שכל אחד הוא המצאה מהדימיון ועם זאת מציאותי להפליא. כךך נכתב הספר על אמיל והבלשים, והוא זכה להצלחה רבה, קוראים אותו עד היום למעשה, למרות שהיום כבר לא צריך להשאיר ילד בבית ליד הטלפון למקרה שיצטרכו להתקשר ולהעביר מידע. כי זה סספר קטן, וטוב. נכתב מגובה של ילד, מנקודת מבט של ילד, ולכן יוצר גם הזדהות עם ילד.

עם זאת הים הדרומי, המטורלל והפרוע, זה עם הילדה פטרוזיליה המשובצת שחור לבן, ועם שאר המעללים לא הפסיקו להציק לקסטנר. היום הוא היום שבו אנשים משעממים וטובים בחשבון קוראים לו ארבעה ביוני, ולמעשה הוא שלושים וחמישה במאי, יום שבו יכולים לקרות כל מיני דברים, סוסים שחורים יכולים לרכב על גלגיליות ואם תיכנס לארון תוכל לצאת מהצד השני שלו ולהגיע אל ארץ פנטסטית שכולה ניסים ונפלאות, ואפילו שלא חשוב אם לתנין יש ארבע רגליים או רק שתיים, אריך קסטנר החליף אותו ליתר ביטחון בלוויתן, כזה שאין לו רגליים כלל. וכמו בשנים אחרות אני מעלה כאן סקירה לכבודו של אחד מסופרי הילדים הגדולים של המאה העשרים, כזה שידע לרכב על מציאות, אבל עוד יותר לרתום לכרכרתו את הדימיון, ועוד לתת לו גלגיליות כדי שיהיה מהיר יותר.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על אמיל והבלשים [מחודש] - איורים: וולטר טרייר