“כאשר אני נמצאת בתקופת קריאה שבה הספרים אחד אחרי שני מאכזבים בעיני ,אז הפתרון להעלאת מצב הרוח תמיד נמצא בספרי הילדים שמחכים לי בערימת הספרים .ו"אוֹטוֹ הדֻבּוֹן" של המחבר והמאייר טומי אונגרר "שפך" עלי מיד כוכבים של העולם האחר, עצוב, אנושי,חם,ומלא תקווה .

סיפור העלילה הוא בעצם דרך עיניו של הדֻבּוֹן.באמצעות ספור חייו הנוגע ללב של הדֻבּוֹן- אוֹטוֹ, מספר לנו המחבר על אחת התקופות הקשות שידעה האנושות, תקופת מלחמת העולם השנייה.

הדֻבּוֹן- אוֹטוֹ הוא עד ראיה המתעד את ילדותם המאושרת של שני חברים טובים בלב ובנפש בגרמניה: דוד- הילד היהודי ואוסקר-הילד הנוצרי, לפני פרוץ המלחמה. הוא מתאר את הפרדה שנכפתה עליהם עקב המלחמה, את הסבל שהיה מנת חלקם בתקופת המלחמה ואת התאחדותם מחדש שנים רבות לאחר סיומה. האיור הנפלא שבו אוסקר והדֻבּוֹן- אוֹטוֹ נשענים על אדן החלון ומסתכלים אל הרחוב בו מועלים בני משפחתו של דוד על משאית והחיילים מסביבם, עם שתי שורות טקסט בלבד בעמוד - כל -כך תמים,מרגש ומצמרר.

דרך עיניו של הדֻבּוֹן- אוֹטוֹ, העלילה פורשת את האלימות ואת חוסר ההיגיון שבמלחמה,שבה נפגעים בני אדם מכל הצדדים - ילדים ומבוגרים, וגם בובות ודובונים.

אבל דרך עיניו של אוֹטוֹ- הדֻבּוֹן גם לומדים שבאמצעות האהבה, הידידות והפיוס אפשר להשתקם, להירפא ולזכות מחדש בחיי שלווה ושלום.

המחבר והמאייר הנו טוֹמִי אוּנְגֶרֶר שנולד בחבל אלזס בצרפת אשר נכבש ע"י הגרמנים והוא אולץ ללמוד גרמנית ,חוויות המלחמה כילד השפיעו על כתיבתו .בהיותו כבר בוגר עבר להתגורר בניו-יורק . הוא נחשב לסופר ולמאייר ייחודי- אמן ספרי תמונות- שבהם האיורים שלו מלאים בעודף פרטים ויזואליים משעשעים ודייקנים ,לצד כתיבה סטירית של העלילה שבספר. זכה בעיטור אנדרסן לספרות ילדים בשנת 1998.

ואכן איוריו של אוּנְגֶרֶר בספר הנם מופלאים ואנושיים כל כך.כל עמוד וההפתעה שלו,כל איור וצבעיו המגוונים בכחול ,חום,וורוד ,שחור בהתאם לתמונת הסצנה בה מדובר .אם מדובר ביום הולדת אז הצבעים עליזים :וורוד,סגול, תכלת.אם מדובר באיור של מלחמה אז הצבעים הם בשחור ,ירוק זית . האיורים בפני עצמם הם הם יכולים להיות הספור עצמו אפילו בלי הטקסט. ואם מדובר באיורים משעשעים אז אחד האיורים שבו נפגשים דוד ואוסקר כשהם כבר זקנים,ובחדרו של דוד תלויות תמונות אומנות של נשים עירומות .לא הייתי אומרת שזה חינוכי אבל זה משעשע ואינו פוגם בתמימות הספר .

את הספר תרגם מיכאל דק .בכל עמוד האיור תופס את רוב מקומו ולמטה שורות ומילות הטקסט הגדולות והמנוקדות הם בין שורה לארבעה שורות בעמוד .

הספר יצא בהוצאת צלטנר בסדרת "קצרים מאוירים". ההוצאה מפליאה בהמשך דרכה לעמוד על הפקת ספרים באיכות גבוהה מאוד.
{הספר הראשון שקראתי היה "מחשבות צימאון " מאת אורי אורלב,שגם עליו כתבתי ביקורת באתר }, הדפים איכותיים למגע יד,הוויזואליות בכל עמוד מוקפדת, מספור העמוד נרשם באמצעיתו ולרוחבו של העמוד ,דבר שאותי הקסים ושעשע. בסוף הספר מובאת אינפורמציה אודות המחבר/המאייר.

עטיפת העמוד החזיתית מבטאת היטב את תחושת עלילת הספר,והעטיפה האחורית מצליחה להגביר את סקרנות הקורא לדעת על מה הספר .

לפי המלצת ההוצאה הספר מומלץ לילדים בין הגלאים לגילאי 6 - 12 עם כוכבית * מאוד תלוי בילד .

אמא אחת שהגיבה בדף הפייסבוק של ההוצאה כתבה כך :"כדאי לקנות לקרוא ולהחליט. אני קראתי את הסיפור לאמה בתי בת הארבע וחצי והיא שאלה שאלות, התרגשה, התעצבה ומיד סיפרה שבגן שלה דן חטף לה את הקוביה ודחף אותה למגלשה, בדיוק כמו שהילדים הציקו לאוטו. כל ילד מבין את הסיפור במסגרת עולמו הקטן. כשיגדל יקבל הסיפור משמעויות נוספות".

הפייסבוק של ההוצאה תחת השם :Zeltner Publishing.

אהבתי את חווית הקריאה בספר למרות הנושא הקודר,אבל אפקט ההומניות והאנושיות כאן גובר על הכל.”