“הספר "אסרה" נאסר לפני כעשר שנים לפרסום, מכיוון ששתי נשים מצאו שהרומן של מקסים בילר מבוסס על חייהן.
מהכריכה הבינותי שהספר הנוכחי, הינו הראשון בסדרת "טרמינל" לספרות עכשווית. הסדרה הזו אמורה להיות מקבילה לספריה לעם, ולהתרכז בספרות עכשווית, במסגרת שיתוף פעולה ספרותי בין גרמניה לישראל.
על מה הספר? רומנטיקה אוטוביוגרפית של הסופר מקסים בילר ולא רק. בסיפור הזה נחשפים פרטים אינטימיים של הסופר, ממוצא יהודי לאסרה - מהגרת תורכיה.... יהודייה.
מערכת היחסים בין השניים מורכבת, פראנואידית, רצופה בעליות מורדות וסצנות קנאה. הם נפרדים ומתאחדים וחוזר חלילה. לעיתים זה אפילו התיש אותי.
מאחורי הדמויות עומדים: הרקע התרבותי, מערכת היחסים בין ישראל לגרמניה, ומקומה של היהדות בגרמניה.
כל היצירה כתובה מזווית מבטו של "אדם", ויש האומרים שזו דמותו של הסופר מקסים בילר. אדם מוצא נחמה בזרועותיה של אסרה השברירית והשטחית, שחיה בעולם משלה וללא עמוד שדרה.
אסרה נולד לאימא שתלטנית ושאפתנית, בעלת מלון על שפת החוף של הים האגאי. האם משורטטת כאישה דומניטטית, שהיה לה יותר מידי או פחות מידי כסף בחיים (עמוד 5).
לאלה פיצפטריק - האימא של אסרה, הכירה באיזמיר חייל אמריקאי ומערכת היחסים עמו יצרה הריון לא רצוי, את אסרה. בעקבות כך היא השאירה את אסרה הפעוטה, אצל הסבתא והסבא באיזמיר ועזבה לארצות הברית. בארצות הברית לאלה הכירה עו"ד גרמני צעיר ממנה, נישאה, ושניהם יחדיו בדרך למינכן אספו את אסרה מהסבא וסבתה.
החיים עם אימה והאב החורג היו קשים לאסרה. הוא נהג להשתכר ולעיתים קרובות בירך את אשתו בסטירת לחי. (עמוד 18). אסרה כינתה את אביה החורג "הר אדריאן" (הר-אדון מגרמנית).
אדם הכיר את אסרה כשהייתה בת 17 כחברה וארוסתו של חברו – פרידו. נישואיה של אסרה לפרידו עלו על שירטון, והם התגרשו כשביתם המשותפת נותרה ברשות האם - אסרה.
המפגשים בין אסרה לאדם רווי סנטימנטליות, רומנטיקה, סצנות קנאה, ותשוקה, לא היו הרבה שיחות עומק, אך מאידך, הם תרמו לכל אחת מהדמויות את החום והרוך שנזקקו להם.
לדעתי, שניהם היו כעלים נידפים ברוח, שהתאחדו מחמת בדידותם, ומצבם המשפחתי, שגרפה בצידה מערכת יחסים בדיונית.
זהו רומן על ההתבוללותה של היהדות בעולם, ולא לחינם דמותו של שבתי צבי* מנביאי השקר המפורסמים בהיסטוריה משתרבבת כאן. ברומן הזה מקסים בילר מקפל לתוכו לא רק את היהדות, אלא גם את הכורדים והארמנים.
הסיפור מונח על כתפיהם של שני אנשים, שפעימות ליבם התאחדו בפרק מסוים של חייהם, ויחדיו הם מקפלים לתוכם את שורש מוצאם. נקודה שמעוררת הרבה שאלות ותהיות, כמה מוסלמים מסתובבים בעולם ששורשיהם ביהדות.
מי שיקרא את הספר יבין מדוע הספר נאסר למכירה ברחבי גרמניה ב-2004. מקסים בילר זכה באותם ימים למסע השמצות וסערה תקשורתית, וככל הזכור לי אז לא היה פייסבוק – למזלו .
ציטוט מעמוד 71: "למה אתה מתכוון?" אמרה בפליאה.
"למשל הדודה שלך מאיזמיר".
"אין לי דודה באיזמיר".
"לא?"
"לא".
"אין לך דודה באיזמיר? והיא לא אמרה לך שאתם יהודים? ואמא שלך לא השתיקה אותה אז?"
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר".
הכתיבה והקריאה קולחים, אך מאידך גיסא, לעיתים מצאתי ביטויים "גבוהים" ומנגד ביטויים שהם פחות מגובה המדרגה. פרקי הספר קצרים, הם נגמעים כלאחר יד , ונותנים תחושת קצב גם אם העלילה מעט דביקה.
לא התמוגגתי, ולא נטשתי כי בכל זאת יש משהו ברומן הזה שריתק אותי.
לי יניני
*שבתי צבי מתוך ויקיפדיה:
יהודי יליד איזמיר. סביב דמותו התאגדה תנועה שבתאית, שהקיפה חלק ניכר מהעולם היהודי במשך מספר שנים ומשכה אליה מאמינים במאות ה-17 ו-18 שספיחיה שורדים עד ימנו. שבתי צבי עסק במיסטיקה ובקבלה, ונתן העזתי שכנע אותו בדבר היותו משיח. הוא סבב בעולם ואסף מאמינים ותומכים רבים. שבתי צבי נאסר על ידי העותמאנים, בעקבות האשמות של המקובל נחמיה כהן. לצבי ניתנה האפשרות לבחור בין התאסלמות למיתה. הוא בחר "להתאסלם", דבר שהכה את העולם היהודי בתדהמה, ובעקבותיו לא מעט יהודים התאסלמו.”
