****


הדבר האחרון שכנראה אפשר לצפות מויסלבה שימבורסקה לעשות, הוא לשבת לבד בחושך, בשתיקה רועמת, כמו דורות על דורות של פולניות פאסיב-אגרסיביות שקיבעו את דמותה של "הפולניה" וצימצמו אותה לכדי שש המילים הטעונות, "לא, לא חשוב כבר. אני אקום".
מדמותה המעשנת-להכעיס שניבטת מכריכת הספר כבר ניתן לראות מה היא. בועטת. עוקצת. חתרנית. פיקחית להפליא. takes no shit from no one. פולניה, אבל כזאת שאם הייתי "מגר

...




קריאת רשות

אחרי שאני מסיים לקרוא ביקורת כלשהי ב'סימניה', דבר ראשון שאני עושה זה לסמן 'אהבתי' (במידה שאני אוהב את אותה ביקורת, כמובן. כי יש גם מקרים שלא). והדבר השני שאני עושה אחרי שאני מסיים לקרוא ביקורת, זה לכתוב תגובה (במידה שיש לי לומר משהו על הביקורת עצמה, על הספר שעליו היא נכתבה, או כל דבר אחר, כי יש גם מקרים שבהם אין לי מה לכתוב).

'קריאת רשות' הוא אוסף של ביקורות על ספרים

כששמעתי ברדיו על מותה של שימבורסקה, הורדתי מן המדף את הספר הזה כדי להיזכר. שימבורסקה היא המשוררת היחידה שכתבה בשפה שאיננה שפת אמי ששירתה הצליחה לרגש אותי. כנראה גם בזכות התרגום של <mark>רפי וייכרט</mark>, משורר בזכות עצמו.
שימבורסקה כותבת על עצמה ועל בני אדם, על בדידותם, על חייהם ועל מותם. אבל הבדידות הקיומית הזאת לא נוסכת בשירים כבדות ודיכאון, להפך - יש קלילות ואפילו הומור לפעמים.
ישבה אשה במקום רחוק ממני

...





עוד ביקורת סיפרותית / זה שאין לנקוב בשמו

בסקירתי האחרונה על
ספר אחר של
ויסלבה שימבורסקה,
נדרתי לי שבועה.
(והשבועה הלכה ככה:
"זה הויסלבה שימבורסקה הראשון שיוצא לי לקרוא,
אבל לא האחרון.
לא, לא האחרון").
ומשם הבנתי
שמכאן
אין לי כל דרך חזרה.
כי הרי את השבועות שאנו נודרים, פשוט מוכרחים לקיים.
אך עוד לפני שנבעה בי ההחלטה
לבוא בשערי הספריה העירונית שבעיר מגוריי
ולהוציא מבי

סקירת ספרי עיון היא מעשה קשה. אני אוהבת לקרוא אותם, אבל מתקשה לכתוב עליהם סקירות. בעוד ספרי פרוזה מקבלים את סקירתם בו ביום או לכל היותר כעבור שבוע, ספרי עיון נשארים ממתינים לתורם. דוקינס, למשל, כבר שנתיים על המדף. אחרים מחכים תקופה קצרה יותר, אבל ידי קצרה, וכנראה ימתינו עוד. אני מתקשה לגייס את הרצינות הראויה ואת היקף המבט הנדרש כדי לכתוב סקירה קריאה ומקיפה על ספר עיון שקראתי. "קריאת רשות" של ויסלב

יש לי מנהג לקפל את הקצה התחתון של העמוד, אם אני מוצאת בו משהו מצחיק, או מגניב, או ששווה קריאה חוזרת.
פתחתי את הספר הזה בעמוד הראשון, וקיפלתי את הקצה כי היה בו קטע מצחיק. את העמוד השני קיפלתי גם, כי הוא היה מגניב. כנ"ל לגבי השלישי, הופיע בו משפט שממש אהבתי. את הרביעי סימנתי כי היה שם משהו שתכננתי בהמשך לכתוב בסקירה על הספר הזה. איפשהו בעמוד העשירי הבנתי שזה לא עסק. כללים שחלים על מרבית הסופרים בע

וכרגיל, האביב מגיע ואתו החום הישראלי שגורם לי תמיד לרצות לברוח לקוטב הצפוני. ועם האביב וחודש מאי מגיע היום הולדת שלי, וכמסורת יום ההולדת שלי, הלכתי לקנות לעצמי ספר (כאילו אני צריך יום הולדת בשביל לעשות את זה..). הסתכלתי על הספרים שמוצעים כ"רבי מכר" וכל שאר הספרים שבמבצעים. אבל אף אחד מהם לא קסם לי. אחדים קראתי, אחדים נראו לי מעניינים, אבל לא ברמה שאני מעוניין שיהיו אצלי. ואז נזכרתי בשימבורסקה. אני

קחו פסק זמן מקריאת רומן, פרוזה, דרמה, ספרי ריגול ומתח כל שהם, וקראו את ספרה של שימבורסקה – "קריאת רשות".
המשוררת-סופרת פותחת לנו צוהר למגוון נושאים רבים, שונים ומעניינים. סביר להניח, כי הקורא אינו מכיר, ברובו, את החומר אליו היא מתייחסת, אך יחד עם זאת, שנינותה וחוכמתה בהם היא מביעה את הגיגיה ודעתה האישית על מכלול הנושאים, מרתקים את הקורא.
הקטעים המובאים בספר נבחרו מתוך מכלול "טורי קריאה" שנכתבו

ביקורות של זוכת פרס נובל בספרות על מדריכי ציפורים ולוחות שנה שקולה לביקורת סדרות ריאליטי מפי הסופר ש"י עגנון, שכן, מה למשוררת הנכבדה ולספרים נידחים העוסקים (אם בכלל) בשולי הקיום התרבותי? אלא שמסתבר שדווקא במקומות הללו טמונה גאוניותו האמיתית של סופר. בהגיגים קצרים ומושחזים ניגשת הסופרת הפולנייה אל כותרים נטולי ערך ספרותי לכאורה (אנתולוגיות, מדריכי יוגה, ספרי היסטוריה טרחניים, ספרי עשה זאת בעצמך וכד