“אלזה מורנטה מפשיטה את גיבוריה מבגדים ומבשר ואז מלבישה את שלדיהם במאווים , רצונות ורגשות בלי טיפת שומן וכמעט ללא צבע וכך חשופים ועלובים בתפאורה פשוטה היא מניעה אותן ומצליבה דרכיהן בספר עב כרס בכתב צפוף של הספריה החדשה ולמרות שהיו קטעים מעייפים היא מצליחה לרתק רוב הדרך. זהו ספר הביכורים של מורנטה שיצא לפני אלו תולדות שהיום יותר מוכר. באחד הראיונות שראיתי ברשת ציינה ( או צוטטה ) מורנטה אומרת שהיא”

“**** כשהייתי ילד היה לי דוד קצת מוזר. כשהיה נכנס הביתה היה קורא בקול, ״היי, אלוני, אחא!״, טופח לי על שכמי ומתקרב ומביט בי קרוב קרוב כשסקרנות בריאה נוצצת בעיניו, והבל נשימתו מדיף ניחוח מעורר תמיהה של קינמון ודג-הרינג. עם השנים, נפטר אותו איש וזכרו כמעט והתפוגג אך מטבע הלשון שטבע בשנים העתיקות ההן, ״הי, אלוני, אחא!״ דבק ונשאר והאריך ימים ושנים אחריו, ועד היום שיחות הטלפון שאני מקבל מאחי או בני”

“סמלי מאוד מבחינתי שאת הביקורת האחרונה של שנת 2013 אני כותבת על הספר הטוב ביותר שקראתי בשנה זו. לאלזה מורנטה יש יכולת מופלאה ליצור דמויות מרגשות של ילדים. החיים של הילדים הללו אומללים בדרך כלל, אך הם אינם מעוררי רחמים, הם מצליחים להתרומם מעל לנסיבות הטראגיות של גורלם ונוגעים בנשמה בעיקר בגלל הראייה האופטימית על העולם ודמיון עשיר. כך היה אוזפה ב"אלה התולדות" וכך ארתורו ב"אי של ארתורו". ארתורו”

“יום בחירות הוא סוג של יום אמת. אמנם רק הפוליטיקאים הם אלה שממש עומדים רועדים מול אלוהיהם (המצביע הקטן) וגם את זה הם עושים רק עד 5 דקות אחרי השעה עשר בלילה שאז הם חוזרים לסורם ולא רואים אותו ממטר עד הבחירות הבאות, אבל גם אנו, בני התמותה, מרגישים שזה יום שונה, וגם אם לא נצביע אמת בכל זאת ננסה להגיד משהו אמיתי שאנו מאמינים בו, או למצער הכי פחות לא מאמינים לו. לפיכך אתחיל בווידוי קטן - כמעט את כל הבי”

“אלזה מורנטה מפשיטה את גיבוריה מבגדים ומבשר ואז מלבישה את שלדיהם במאווים , רצונות ורגשות בלי טיפת שומן וכמעט ללא צבע וכך חשופים ועלובים בתפאורה פשוטה היא מניעה אותן ומצליבה דרכיהן בספר עב כרס בכתב צפוף של הספריה החדשה ולמרות שהיו קטעים מעייפים היא מצליחה לרתק רוב הדרך. זהו ספר הביכורים של מורנטה שיצא לפני אלו תולדות שהיום יותר מוכר. באחד הראיונות שראיתי ברשת ציינה ( או צוטטה ) מורנטה אומרת שהיא”

“**** כשהייתי ילד היה לי דוד קצת מוזר. כשהיה נכנס הביתה היה קורא בקול, ״היי, אלוני, אחא!״, טופח לי על שכמי ומתקרב ומביט בי קרוב קרוב כשסקרנות בריאה נוצצת בעיניו, והבל נשימתו מדיף ניחוח מעורר תמיהה של קינמון ודג-הרינג. עם השנים, נפטר אותו איש וזכרו כמעט והתפוגג אך מטבע הלשון שטבע בשנים העתיקות ההן, ״הי, אלוני, אחא!״ דבק ונשאר והאריך ימים ושנים אחריו, ועד היום שיחות הטלפון שאני מקבל מאחי או בני”

“סמלי מאוד מבחינתי שאת הביקורת האחרונה של שנת 2013 אני כותבת על הספר הטוב ביותר שקראתי בשנה זו. לאלזה מורנטה יש יכולת מופלאה ליצור דמויות מרגשות של ילדים. החיים של הילדים הללו אומללים בדרך כלל, אך הם אינם מעוררי רחמים, הם מצליחים להתרומם מעל לנסיבות הטראגיות של גורלם ונוגעים בנשמה בעיקר בגלל הראייה האופטימית על העולם ודמיון עשיר. כך היה אוזפה ב"אלה התולדות" וכך ארתורו ב"אי של ארתורו". ארתורו”

“יום בחירות הוא סוג של יום אמת. אמנם רק הפוליטיקאים הם אלה שממש עומדים רועדים מול אלוהיהם (המצביע הקטן) וגם את זה הם עושים רק עד 5 דקות אחרי השעה עשר בלילה שאז הם חוזרים לסורם ולא רואים אותו ממטר עד הבחירות הבאות, אבל גם אנו, בני התמותה, מרגישים שזה יום שונה, וגם אם לא נצביע אמת בכל זאת ננסה להגיד משהו אמיתי שאנו מאמינים בו, או למצער הכי פחות לא מאמינים לו. לפיכך אתחיל בווידוי קטן - כמעט את כל הבי”