בעיירה קטנה בדרום איטליה, המיילדת המקומית, אניטה, נכנסת להריון מצעיר מקומי, פרנצ'סקו, הנוטש אותה ויוצא למלחמת-העולם השנייה. בשובו, דוחה אניטה את ניסיונותיו לחזור אליה, אבל בתם שנולדה בינתיים, קיארה, מנסה בלי משים לקשור בין השניים.
כשאניטה נעתרת לבסוף, לא לפני שפרנצ'סקו מבלה תקופה בכלא בגלל עלילה שהעלילו עליו, לא מופיע פרנצ'סקו לחתונה.

קיארה היא שמספרת את הסיפור כאשה מבוגרת, סמרטוטרית על גבול הטירוף, ההופכת את הביטול-העצמי ואת ההתפוררות לאורח חיים, תריס בפני המפלצות של דמיונה.
עוד היא מספרת על אהבת הנעורים הנואשת והנבלמת שלה לבן-דודה, ילד לא-חוקי בלי אב.

כוחה הגדול של די-לאשה הוא במעמדים מרגשים מאוד או קומיים לעילא, ביכולת העצומה לתפוס דמות בפרט אחד מבריק, ובכישרון לבנות דמויות ססגוניות, שונות מאוד, שכל אחת מהן, בדרכה, אינה עוברת בסופו של דבר את הסף, אלא שמה רגל לעצמה וחיה את התבוסה.

"אחת היצירות החשובות של הסוף המבולבל של המאה הזאת", כתב על הספר מבקר הספרות של 'לה רפובליקה', והספר זכה בפרס סטרגה, הפרס היוקרתי ביותר באיטליה, ומכר למעלה מ-20 מהדורות.


סיפורה האישי של המחברת די-לאשה, שילדותה סיפקה לרומאן כמה וכמה יסודות אוטוביוגרפיים, הוא סיפור ראוי לרומאן בפני-עצמו.
גם אביה לא נשא את אמה לאחר שיצא מבית-כלא.
כפעילה פוליטית במפלגה הרדיקלית הגיעה לבסוף להיות חברת פרלמנט, ובמסגרת פעילותה הפוליטית הכירה אסיר שנדון ל-12 שנים באשמת פעילותו בארגון שמאל טרוריסטי.
בניגוד לאמה, ולאם הגיבורה שלה – הם דווקא כן התחתנו;
אבל בחתונתה כבר חשה בכאב הראשון של הסרטן, שממנו נפטרה כעבור ארבעה חודשים, בגיל ארבעים, עם הופעת הרומאן שלה (1995).