ביקורת ספרותית על האי של ארתורו מאת אלזה מורנטה
ספר מעולה

---

סמלי מאוד מבחינתי שאת הביקורת האחרונה של שנת 2013 אני כותבת על הספר הטוב ביותר שקראתי בשנה זו.

לאלזה מורנטה יש יכולת מופלאה ליצור דמויות מרגשות של ילדים. החיים של הילדים הללו אומללים בדרך כלל, אך הם אינם מעוררי רחמים, הם מצליחים להתרומם מעל לנסיבות הטראגיות של גורלם ונוגעים בנשמה בעיקר בגלל הראייה האופטימית על העולם ודמיון עשיר. כך היה אוזפה ב"אלה התולדות" וכך ארתורו ב"אי של ארתורו".

ארתורו בן ה- 14 חי על אי קטן ליד נאפולי שבדרום איטליה. הדבר היחיד שמייחד את האי הזה משאר האיים הנידחים באזור הוא בית הכלא הנמצא במצודה רמה. לא הרחק ממבנה מרשים זה, התגורר ארתורו באחוזה פרפיריאלית בגפו מאז ימי ינקותו. אמו מתה בזמן הלידה ואביו הפקיר את התינוק הרך לטיפולו של נער משרת ויצא למסעות ימיים שנמשכו חודשים רבים ולפעמים אפילו יותר. לאחר כשש שנים מתגייס האומן של ארתורו לצבא והילד הקטן נשאר לבדו באחוזה הקודרת והקרה מבלי שתהיה לו נפש אחת קרובה. כלבה מארחת לו חברה ומשמשת כאם, אב, חברה ואוזן קשבת ואילו אחד האיכרים מהאזור מגיע לבשל את ארוחותיו, אך נמנע מלהתייחס אליו כלל וכלל.

לכאורה, לא ברור כיצד יכול ילד לשרוד בתנאים כאלה? אני מניחה שאפילו ילדים שגדלו בין זאבים, הרגישו שיש להם משפחה ואילו ארתורו, פרט לאביו, שהיה דמות נפקדת ונערצת, אך לחלוטין לא המטפלת בחייו, לא זכה אף ללהקת זאבים כזו כמשפחה.
למזלו אוסף הספרים שנשאר באחוזה הצליח למלא את זמנו אותו הוא חילק בין קריאה לשיטוטים באי ומסעות בסירת העץ שלו לאורך חופי האי. בעזרת דמיונו הפורה, הצליח ארתורו להתנתק מהקור, הרעב והזוהמה שמסביב וחלם על הרפתקאות, מסעות נועזים, אבירים ומלחמות על הצדק.

עד גיל 14 גדל ארתורו כחיית פרא, חף מכל הכבלים שנער בגילו קשור בהם במקומות אחרים, ללא לימודים, עבודה, חברים ומשפחה, אך אירוע מכונן גורם לו להתבגר בבת אחת. כאשר שב אביו מאחד המסעות הוא מביא איתו כלה בת 16, כמעט בת גילו של ארתורו, שנאלץ להתמודד עם דמות נוספת בחייו, אישה בנוסף לכל, בבית בו כף רגלה של אישה לא דרכה מאז מות אמו בלידתו.

במבט לאחור, מגולל ארתורו המבוגר את סיפור התבגרותו. ההתמודדות עם הדבידות, גילוי רגשות, אכזבה, סודות כמוסים מתערבבים זה בזה ונרקמים לסיפור מזעזע ומרתק.

הדמויות, על אף היותם כולן דמויות טראגיות, נוגעות כל אחת ברגש אחר, אך אף אחת מהם לא משאירה אותך אדיש ובזה גדולתו של הספר בעיניי. זהו רומן התבגרות וחניכה אולטימטיבי ומומלץ וכמו גם בספרה הקודם של מורנטה אין סיכוי שבשלב מסויים דמעה לא תרד על הלחי.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על האי של ארתורו