ביקורת ספרותית על כזב וכישוף מאת אלזה מורנטה
ספר טוב

---

אלזה מורנטה מפשיטה את גיבוריה מבגדים ומבשר ואז מלבישה את שלדיהם במאווים , רצונות ורגשות בלי טיפת שומן וכמעט ללא צבע וכך חשופים ועלובים בתפאורה פשוטה היא מניעה אותן ומצליבה דרכיהן בספר עב כרס בכתב צפוף של הספריה החדשה ולמרות שהיו קטעים מעייפים היא מצליחה לרתק רוב הדרך.
זהו ספר הביכורים של מורנטה שיצא לפני אלו תולדות שהיום יותר מוכר. באחד הראיונות שראיתי ברשת ציינה ( או צוטטה ) מורנטה אומרת שהיא רצתה לכתוב רומן כמו הקלסיקות הגדולות ( עלובי החיים אבא גוריו וכו) והיא הצליחה. זהו עלובי החיים האמיתי בלי הדרמות הגדולות והרגשות המתפרצים בפאתוס. שלושה דורות של משפחה איטלקית מסופרים מפיה של הנכדה שנותרה בודדה עם רוחות הרפאים של עבר משפחתה. רוב הרומן מתרכז באימה של המספרת ,אנה, מלידתה עד מותה.
המספרת פורסת את העלילה לאיטה מסביה להוריה עד ימיה. היא משתמשת בטון מאופק שופט וחומל גם יחד . סגנון דומה לזה שאני זוכר מאלה תולדות.
זהו ספרה השני של מורנטה שאני קורא. הראשון היה כאמור אלה תולדות. עם אלה תולדות נאבקתי לאורך הקריאה והכרתי ביופי הכתיבה שלו רק לאחר שהסתיים, במובן הזה באתי יותר מוכן לכזב וכישוף עם נשימה ארוכה ונתתי לה להוביל אותי בדרך ובקצב שלה והיה נפלא.
לעלילה אין זמן ומקום מדויק. זוהי סוף המאה התשע עשרה עד מתישהו במחצית הראשונה של המאה ה20- מלחמות העולם לא נוכחות בה ולא נאמר במפורש היכן היא מתרחשת אבל הכוונה היא כנראה לסיציליה. יש טוענים שיש בספר הרבה אלמנטים אוטוביוגרפיים של הסופרת אבל לא חקרתי את הנושא.
אין דמות בספר ( אולי מלבד הוריו של פרנצסקו ) שאני יכול להגיד שאהבתי או אפילו סבלתי. כולן מאוהבות , גברים ונשים , במי שאינן יכולות להשיג ומעוללות למי שאוהב אותן את אותם חטאים שפוגעים בהן. כולן אגואיסטיות ומרוכזות בעצמן ובצרכיהן. כולן אנושיות עד כאב ועלובות כל כך ולמרות שבדרך כלל קשה לי לאהוב ספר בו הגיבור מעורר בי סלידה , הכתיבה של מורנטה שמסתלסלת לתוך נשמתן של הדמויות שלה מאפשרת לאהוב את הספר ולגרום לקורא לרצות להשאר בעולם שטוותה.
זה סוג הספרים שצוללים לתוכם.
צריך אומץ לסופר ביכורים ולסופר בכלל לכתוב כזאת סאגה בכזאת קמצנות מלאת דפים. אני בטוח שבמקור הספר היה אפילו יותר ארוך – מורנטה מספרת את היום יום בצורה כל כך יפה וכמעט חפה מדימויים. העט שלה בוטח לאורכו של הספר.
איטליה היא המדינה החביבה עלי לטיולים .גם הסרטים האיטלקיים עם השפה המדהימה שלהם הם בין הפייבוריטים שלי. הספרות האיטלקית שאני פגשתי היא מעט יותר מחוספסת , פחות מזמינה אבל היא בהחלט טעם נרכש והיא לאט לאט הופכת להיות בין האהובות עלי.
מומלץ. בעיקר בחורף ובנשימה ארוכה.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על כזב וכישוף