ביקורת ספרותית על אִמרות משפחה מאת נטליה גינצבורג

---

" בבית הורי, כשהייתי נערה צעירה, וישבנו סביב השולחן, ואני או אחותי או מישהו מאחַי הפכנו כוס על המפה, או הנחנו לסכין ליפול, היה קולו של אבי מרעים: "אל תהיו לא־יוצלחים! אם הספגנו את הלחם ברוטב, היה צועק: "אל תלקקו את הצלחות! אל תשפריצו! אל תעשו כתמים!השפרצות וכתמים היו, בעיני אבי, גם הציורים המודרניים, שלא היה יכול לסבול. הוא היה אומר: "אתם לא יודעים לשבת ליד שולחן! אתם לא בני־אדם שאפשר להביא לִמקומות!והיה אומר: "אתם, עם כל ההשפרצות שלכם, אם הייתם יושבים לארוחה בבית־מלון באנגליה, תיכף־ומיד היו מסלקים אתכם. לאנגליה רחש הערכה גבוהה מאוד. היא היתה בעיניו המופת הכי גדול לתרבות בעולם".

כך מתחילה גינזבורג לתאר את ילדותה ואת משפחתה, משפחה אינטלקטואלית, יהודיה למחצה,בצפון איטליה בתחילת המאה ה-20.
האב- ג'וזפה לוי,פרופסור לאנטומיה המקורב לחוגים הסוציאליסטים ואנטי-פשיסטים באיטליה - הדמות הדומיננטית במשפחה שלעולם אינו מרוצה מהתנהגות ומדרכי ילדיו.

האם- לידיה, המתוארת כדמות סקרנית וחברותית. יש לה דעה פוליטית מגובשת ואהדה לסוציאליזם ,אך בחיי היום-יום היא נכנעת ורופסת לאב המשפחה , אולם האופטימיות והצחוק לא משים מפניה גם בתקופות קשות. .

האח הבכור- ג'ינו,ההולך בדרך שהתווה לו אביו.

האחות -פאולה, הדומה באופיה לאם ונישאת לאדריאנו אוליבטי, בעליה ומי שהביא לפיתוחה הנרחב של חברת אוליבטי המפורסמת .

האח- מריו שהיה פעיל בתנועה האנטי-פשיסטית, נמלט לצרפת והשתקע בה.

האח -אלברטו, שבנעוריו הדאיג את הוריו כמי שדעתו אינה נתונה ללימודים, ובהמשך הפך לרופא מכובד.

והמחברת שהיא- בת הזקונים.

גינזבורג-מנקודת המבט הזאת של בת זקונים מעורבת ולא מעורבת אקטיבית כתבה את הספר. היא משלבת את מאורעות- התקופה -עליית- הפאשיזם ומלחמת העולם השנייה עם רצף של משפטים שהיו שגורים בפי בני -המשפחה ומתוך הרצף האקראי נבנה הספר.
אולם הדגש בספר הנו על כל אותם המילים, המשפטים והאמרות, שמכורח חזרתם שוב ושוב במשפחתה הפכו לאבני-דרך אודות אישיותם של המבטאים אותם,כך שרק אם מישהו מתחיל לאמר את תחילת המשפט או המילה -האח/האחות השני/ה יודעים את סיומו.

ב-"אמרות משפחה" של גינצבורג רוב אבני הדרך של אותם "אמרות" נקבעו ע"י ההורים,ובדגש לאב:
-הביטויים חסרי הפשרות,הבוטים וה"מחנכים" הם פרי אישיותו של האב.
-והאמרות הקלילות,הפזורי-הדעת והרכילותיים-עסיסיים בוקעים מגרונה של האם.
-הילדים-האחים תורמים ל"לקסיקון" את אמרותיהם המצחיקות המשובבות ומלאי ההומור.

הספר ראה אור בעברית לראשונה ב-1988 בהוצאת עם -עובד, בתרגומה של מרים שוסטרמן. ועכשיו יצא ב"ספריה החדשה" תרגום מחודש בעברית, על ידי אותה מתרגמת יחד עם מנחם פרי כמתרגם שותף. כששאלו את פרי לפשר הזה ? ענה -"התרגום ההוא, בנוסף לשגיאות ולאי הדיוקים שבו, היה רק הד קלוש ללשון הגינצבורגית, שהתרגום החדש מנסה להתקרב אליה ככל יכולתו”,יש מי שראה בכל הערה פוגענית ותמוהה לאותה מתרגמת .

לא קראתי את התרגום הראשון ולכן איני יכולה לעשות השוואה או להביע דעה בנושא .

באשר לספר עצמו - למרות האמרות המשוננות ,הברוטליות, המצחיקות ,הספר איכשהו לא הצליח להתעלות בעיני ליצירה שאוכל להתפעל ממנה .איני יכולה לאמר מדוע, איני יכולה לשים את האצבע במקום המדויק ואיני יכולה לנמק באופן רציונלי את תחושתי לספר. יכול להיות שיש "פספוס" מבחינתי לגביו, ומתוך כך-גם באופן יוצא -דופן לא דרגתי אותו.








.

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על אִמרות משפחה