מי לא קרא את טביה החולב בבית הספר? אני. לא הייתי מהעפרונות הכי מחודדים בקלמר בשעורי ספרות בבית הספר, לשחק עם החברים תמיד היה מעניין יותר.
זוכר אני שהצצתי בספר בילדותי ומיד סגרתי אותו, היה נראה לי עתיק, לא ברור ומדבר על עולם ישן שלא קיים ולא דיבר אליי.
היום הדברים נראים אחרת. זהו בהחלט לא ספר לנוער להבינו כראוי. הוא מאוד קריא וזורם ואפשר להבינו מבלי להתעמק ולחשוב הרבה, אבל אם באמת רוצים להבין זהו

אל הספר הגעתי, כמו רבים אחרים, דרך המחזמר המצליח "כנר על הגג", שהוא אהוב עלי מאוד. רציתי לקרוא את המקור.
התברר לי שהמקור שונה באופן קיצוני מהמחזר שיצרו ממנו. במקור לטביה יש 7 בנות (ולא חמש), וסיפור העלילה שונה לגמרי. בין השאר הוא (כמעט) מבקר בארץ ישראל, מאבד את כל בנותיו, לבד מאחת, אל חיים קשים ומרים או מוות בטרם עת, עובר עלילות מצחיקות וטרגיות כאחד עם הגויים להם הוא מוכר את מוצריו, ולבסוף מגורש,

"צום שלימזל דארף מען נאך האבן מזל" - אם האדם ביש מזל הוא צריך מזל בשביל להצליח [פתגם יידי ידוע].

אגלה לכם סוד, אני לא אוהבת יידיש. יותר נכון, כל פעם שאני שומעת את השפה הזאת, אני מקבלת פריחה. כל זה נעוץ לצערי בטראומת ילדות עתיקת היומין. דמיינו ילדה בת חמש שנגררת אחרי סבתה למפגש שכנות שכונתי. השכנות מרכלות על דא ועל הא, על השידוכים האחרונים, מיתות ובריתות והילדה יושבת לה דומם על השטיח, משועממת ע

בתחילה לא הבנתי את <mark>דן מירון</mark>. מה הוא פתאום הופך את האבן העתיקה הזו וכותב תרגום חדש. אבל מהרגע שבו אחזתי בכריכת הספר, לא יכולתי להניח אותו חזרה. כשאני קורא את שלום עליכם, אני לא רואה את המילים, אני שומע אותן. אני קורא לעצמי את סיפוריו בניגון מזרח אירופאי, משובץ יידיש עסיסית ופתגמים משובשים ברוסית, אקראינית ופולנית. התחושה היא של גן עדן קסום.
ומעבר להנאה הצרופה שבקריאה (יישר כח ל<mark>דן מירון</mark>) הבנתי לפת

לקח לי די הרבה זמן לקרוא את הספר - אולי שבועיים - ואחרי שסיימתי אותו הייתי צריכה עוד כחודשיים כדי לגבש את דעתי עליו.

שלא תבינו אותי לא נכון: שלום עליכם הוא סופר מופלא. לא דומה לשום סופר אחר שקראתי, ולדעתי קראתי די הרבה. כמו כולם קראתי את מה שמלמדים ממנו בתיכון וכמו כולם חשבתי שהוא "מצחיק" (אמנם יש לו חוש הומור יוצא דופן, אך היום אני כלל לא חושבת שהוא מצחיק.)

כשאני קוראת את הסיפורים האלה היום

מבין הדמויות של יהודי פולין אשר היגרו לאמריקה, יעקב גלאטשטיין הוא אחד הבולטים.
לספר הזה קדם ספר בשם ''כשיאש נסע'' שאין לי מושג בתוכן שלו, אבל הספיק לי להבין שאין קשר מחייב בינו לבין ''כשיאש הגיע''.
הספר הנוכחיי עוסק ביאש, המתבשר שאמו על ערש דווי, והוא ממהר לחזור אל ארץ מולדתו פולין, כדי להיפרד ממנה- ולקבור אותה.
מפה לשם יאש נעלם, התחושות שלו גופא לא ידועות, ומעתה הוא רק כלי שמעביר את סיפורי ל

יצירתו הנהדרת של שלום עליכם, טוביה החולב, מגוללת סיפור איוב מודרני על אב לשבע בנות שהגורל מכה בו שוב ושוב. הסיפור מסופר מפי טוביה עצמו, טיפוס חביב וטוב-לב שרוחו לא נשברת על אף האובדן שהוא חווה. נימת המספר מבודחת לרוב, וגם אם היא נסדקת לעתים, תמיד נותר בה זיק של שמחת חיים בדמות ציטוט מסולף מהמקורות או אמרת-כנף משעשעת, שבהם טוביה כל-כך אוהב להתהדר.

לא במקרה עובד הספר הן להצגה והן לסרט (“כנר על ה

בואו נתחיל מכך :
אזהרה !!!!!! לא לקנות ספרים עם תרגום של <mark>דן מירון</mark> .
למה ?
אני אסביר .
שלום עליכם עליו השלום והשלום עליו הוא מציין לא פעם בספרים שלו שהוא מעדיף לכתוב בקצרה , למה ? אני מאמין שזה נעוץ בכך שהוא בן מזל דגים ומאחר ואני מזל דגים אני חש שאני מבין אותו או למה הוא בעצם מתכוון .

<mark>דן מירון</mark> לפי דעתי הוא לא בן מזל דגים כי הוא נוטה לעשות ההפך ממה שמצופה מבן מזל דגים וזה לכתוב הרבה על קצת .

בשתי מילים: יצירת מופת.

התרגום החדש של <mark>דן מירון</mark> עוזר לקורא להבין את המשמעויות שמסתתרות מאחורי מילותיו של טביה, וכן ניתוחו הספרותי תורם להעשרת הידע שבסיפוריו של שלום עליכם- על הדמויות עצמן ועל התקופה המדוברת.

רבים מאיתנו צפו בסרט או בהצגת התיאטרון "כנר על הגג" (ומי שעוד לא ראה, שירוץ לראות כל עוד היא מוצגת בתיאטרון הקאמרי), שמעובדת על פי ספרו של שלום עליכם, "טביה החולב".
אך כשקוראים את הספר