ביקורת ספרותית על כשיאש הגיע - ספריה לעם #561 מאת יעקב גלאטשטיין
ספר מעולה

---

מבין הדמויות של יהודי פולין אשר היגרו לאמריקה, יעקב גלאטשטיין הוא אחד הבולטים.
לספר הזה קדם ספר בשם ''כשיאש נסע'' שאין לי מושג בתוכן שלו, אבל הספיק לי להבין שאין קשר מחייב בינו לבין ''כשיאש הגיע''.
הספר הנוכחיי עוסק ביאש, המתבשר שאמו על ערש דווי, והוא ממהר לחזור אל ארץ מולדתו פולין, כדי להיפרד ממנה- ולקבור אותה.
מפה לשם יאש נעלם, התחושות שלו גופא לא ידועות, ומעתה הוא רק כלי שמעביר את סיפורי לובלין הישנה. לא סיטואציה שזרה לו ליעקב גלאטשטיין שהרי הוא עצמו הפסיק את שגרת חייו בניו יורק, ונסע לבקר את אמא שלו שגססה.
יש משהו נחמד וסוחף בהגשה המפוזרת הזאת שאין בה קשר בין סיפור אחד למשנהו, כמו המון סיפורים קצרים אבל בקו אחד ובאווירה אחת- אותנטית ביותר.

לא יודע אם יצא לכם להתקל במושג החב"די ''פארברענגן'' או ''התוועדות'' אבל בקצרה מדובר בהתכנסות (ויעוד) של חסידים עם דמות שנקראת 'משפיע' שהתפקיד העיקרי שלו זה לתרום את האווירה שלו מימים עברו, או רשמים והשקפות שלו מענייני חסידות. ציירו לכם ויעוד של כמה חסידים צעירים, שיושבים לפני חסיד מבוגר, שעוד קיבל מתורתו של האדמור הקודם, וגם אם לא מחדש חידושים, מספיק סיפור אחד שרווי ברגש של געגוע ודביקות, כדי ליצור אווירה געגועית שכזאת. עוד חלק מההתוועדות זה הניגונים המשותפים שמתנגנים בין דיבור לדיבור, ואמירת הלחיים.
מה אני בא להגיד? כבר מהעמודים הראשונים כשמתוארת סיטואציה של מְסַפר סיפורים בשם שטיינמן עם כל מיני אנשים שצמאים לסיפורים שלו, זועקת האווירה המוכרת של ההתוועדות. ולא רק, גם כאשר בעל המלון שם מתבקש להגיד ''לחיים'' והוא בתגובה פשוט מחליק את כל ה''משקה'' אל הגרון שלו, הוא ישר ננזף על זה שהוא שותה כמו גוי, ולא אומר איזו מילה טובה, ווארט, לחיים. וכמו בהתוועדות ככה בספר, פעם ווארט עמוק, פעם איזה דבר תורה מתוק, ולפעמים גם דברי כיבושין. האתנחתות הקלילות של התיאורים דאז מאוד מזכירים את התחושה שניגון משותף מעביר ובאופן כללי כל הספר- מין סיפור בפני עצמו שמצריך גישה מסוימת שממנה אפשר להרגיש משהו קצת שונה.

בכל אופן, כאמור, לדעתי מדובר במשהו קצת אחר. זה כבר לא עוד אוסף רשמים מיהדות פולין, אלא ממש זיקוק של משהו אחר, שעוד לא יצא לי לחוות מכאלה אחרים.

ומכיוון שאלו תחושות שלי ברמה היותר אישית ואין לי איך לדעת אם אחרים יתחברו בצורה כזאת גם, אז לא הייתי יודע אם להמליץ.
אני את הכוכבים שלי הדלקתי

(יש שם איזו אחרית דבר של דן מירון עם מין ניתוח של גלאטשטיין שלא היה לי כוח לגשת אליו, מאמין שזה יעניין מישהו)

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על כשיאש הגיע - ספריה לעם #561