“***** טוב, תפסתם אותי. הנה, מודה בהכנעה, בפעם החמישית, אולי. אני אוהב את החרא הזה. אוהב, כמו שאני אוהב, נגיד, צ׳יפס. כי הצ׳יפס שגרג הורביץ מכין, הוא וואחד צ׳יפס, בסט אוף דה בסט, אייל שני סטייל. כזה שמזמינים בקול מהוסה למנה עיקרית כשיושבים בבית רומנו. עשוי מתפוחי האדמה הנכונים, טיגון כפול, כל הג׳אז הזה. פירה צהבהב מבפנים, חום בהיר וקראנצ׳י בחוץ. ואז מלח מלמעלה, או צ׳דר מגורד אם בא לך להש”

“**** מתחת להרבה שכבות של מילים, מתח ופעולה, הספר הזה עוסק בשאלה מוסרית בסיסית: כמה לגיטימיים המעשים שלנו כאשר הם מיטיבים איתנו או עם יקירינו אבל פוגעים במישהו אחר, גם כזה שאנחנו לא מכירים. אני, למשל, אעקוף רכב אחר בכביש בלי לחשוב פעמיים כדי לא לאחר, גם אם המשמעות תהיה שנהג הרכב שמאחוריי יאחר בעצמו לפגישה חשובה משלי. מה איכפת לי? מצד שני, אם היה לפעולה שלי מחיר, נאמר במקרה שהנהג השני ה”

“גרג הורביץ הוא מכוחותינו, אבל אני לא מתכוונת לעשות לו פרוטקציה, למרות שבזמנים טרופים אלה, כשכל העולם נגדנו, יש חשיבות לכל יהודי מצליח. גרג הורביץ הוא סופר יעיל, לעולם לא ייכנס לפנתיאון הסופרים המשובחים, תמיד ימכור מאות מיליונים או מיליארדים, מי סופר, יתורגם לאינספור שפות, ויכתוב ספרים שהם יותר ספרי פעולה מספרי מתח. וכמובן, שגם לגיבור שלו, אוואן סמוק יש קביים. הקביים שלו הם גידולו כיתום איקס על”

“ספר שני מסדרת שבע האחיות - הפעם עך הדמות אלי - האחות השניה שיוצאת לדרך למצוא את שורשיה. בדרך לגילוי שורשיה, אלי עוברת אובדן נוראי, אבל אלי מתגברת וממשיכה באיתור שורשיה, אי שם בסקנדינביה. ולתובנות שלי. הסדרה הזו היא לא הז'אנר שלי, חובבת ספרי מתח מושבעת. הספר קליל, קריא אבל לא מרתק ממש. אני בהרהורים בני לבין עצמי עם להמשיך לאחות השלישית, שם שמעתי שהספר פחות טוב. בינתיים זה על הולד כי רשימת ה”