“לפנינו פרק נוסף, התשיעי במספר, בעלילות אוואן סמוק (נראה שהסדרה הזו לא תיגמר לעולם ;) ).
הרגשתי שאוואן ממשיך להתקדם במישור הרגשי ולהתחבר לעצמו ונהניתי לקרוא על כך, כי גיליתי הקבלות לתהליך אישי שאני עובר עם עצמי..
כרגיל, סצנות האקשן, המארבים וקרבות הירי פחות דיברו אליי אבל מובן שזה מאסט מתבקש בסוג הספרים המסוים הזה. בכל הנוגע לבינה מלאכותית, באמת פחדתי לקרוא על העתיד המציאותי שאנו צועדים לקראתו כפי שתואר בספר ואני מקווה שלא נגיע עד הסוף המר.
בנוגע לדמויות- אנו מקבלים הפעם מנה גדושה של ג'ואי, מה שהופך את הספר להרבה יותר משעשע. וגם בוועד בעלי הדירות אין רגע דל והשכנים תופסים חלק ניכר. עם זאת, מיה ופיטר היו חסרים לי מאוד. בנוסף, קצת הפריע לי שאוואן הוא כרגיל גיבור על כל יכול ומושלם ושום דבר לא מתפקשש לו במהלך המשימה, אפילו לא קצת. זה קצת פוגע באמינות. ודווקא היו כמה וכמה הזדמנויות עלילתיות לגוון מהבחינה הזו וחבל. והסיום כרגיל היה קליף האנגר מטורף ומפתיע!!
לסיכום, פרק נוסף בעלילות אוואן סמוק שעומד בכל הציפיות כרגיל, גם אם לא מפתיע במיוחד”

“למרות שחשבנו שאי אפשר יותר להפתיע את אוון, הלא הוא יתום X, גרג הורביץ לא מאפשר לו לחיות בשקט, ולמרות שהוא נשלח למשימה פשוטה של מציאת כלב, הוא מוצא את עצמו מול מתנקשת מעולה כמעט כמוהו.
ושוט הרעים עוסקים בסמים וסחר בבני אדם, ושוב הטובים לא מצליחים כלום, ושוב יש מזימות איומות על כלל האנושות.
הפעם הרעים רותמים לטובתם את ה AI ורוצים להנדס את תודעת כל העולם.
לפחות כל העלילה מתרחשת בארצות הברית...
ועם כל ספרי המתח של הורביץ שכבר קראתי, הוא עדיין מצליח לכתוב ספר מותח, מעניין ורלוונטי.”

“הספר הכי חלש בסדרה.... לא זורם ולעיתים נקלע למחוזות הבנאלי והילדותי....”