ספר לא משהו

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 5 בנובמבר, 2023
ע"י רויטל ק.
ע"י רויטל ק.
אני לא מצליחה לכתוב מאז סוכות.
אני גם לא מצליחה לקרוא.
ספרים, הכוונה.
חדשות אני קוראת יותר מדי.
אני לא מצליחה לכתוב, הכל מרגיש חסר טעם, עוד מלל, עוד בריחה, עוד ניסיון לנסח את מה שאי אפשר.
אני לא מצליחה לקרוא כי קריאה היא הנאה, קריאה היא אסקפיזם, מותרות שאני לא מצליחה להרשות לעצמי כרגע.
רק בשבתות, כשאני מנותקת ממדיה, אני מצליחה להעמיד פנים שיש לאן לברוח ולקרוא קצת.
אבל אני לא כותבת בשבת.
ואם כבר לכתוב, אז למה זה? למה על השטות הזאת, למה על ספר שלא שווה את זמן הקריאה וודאי לא שווה את זמן הכתיבה? את המילים, את המאמץ, את הניסיון לנסח?
אין לי תשובה טובה.
כמו תמיד, כשספר מעצבן במיוחד או מגוחך במיוחד הכתיבה קלה יותר.
ודאי שזה מספק יותר מלהתווכח עם אנטישמים בטוויטר.
אין לי תשובה טובה גם לשאלה למה קראתי את הספר הזה, השמיני בסדרה המגוחכת להפליא של גרג הורביץ, אבל קראתי והנה אני כאן.
הסדרה עוקבת אחר אוואן הידוע גם בשמות "יתום X" ו"האיש משום מקום", אחד מכמה יתומים שגודלו כחלק מתוכנית אמריקאית סודית במיוחד להפוך ילדים יתומים למתנקשי על בשירות המדינה. X פרש ממקצועו כמתנקש ומאז עוזר לאנשים במצוקה ברחבי ארצות הברית.
אין לדעת מה עלה בדעתו של גרג הורביץ כשהחליט לכתוב את הסדרה הזאת אבל ככה אני מדמיינת את זה:
בראשית היה ג'ק ריצ'ר: איש ללא בית, ללא שורשים, בעל כישורי לחימה יוצאי דופן, נע ונד ברחבי ארצות הברית ונתקל במקרה באנשים שזקוקים לעזרתו ומציל אותם. מעבר לזה הוא חי חיים פשוטים וטובים, מנהל רומנים אקראיים ולא מתיימר בשום שלב להיות דמות בעלת עומק.
והסדרה הזו הפכה להצלחה עצומה.
הסתכל הורביץ מהצד ואמר, אוקיי, גם אני יכול לעשות את זה! ואפילו יותר משוכלל!
לריצ'ר שגדל כילד במשפחה שעברה מבסיס צבאי לבסיס צבאי וכל בני משפחתו כבר מתו אין בית ושורשים?
הגיבור שלי יהיה כל כך נטול בית ושורשים שלא יהיו לו הורים ויגדל אותו סוכן חשאי במטרה להפוך אותו למתנקש מקצועי!
לריצ'ר יש כישורי לחימה יוצאי דופן?
הגיבור שלי יהיה מכונת לחימה שאומן בכל טכניקת לחימה אפשרית על פני כדור הארץ! מומחה במיוחד בלפגוע לאנשים במקלעת השמש! (לא, ברצינות, מה זה מקלעת השמש למען ה', למה הוא חובט בה כל הזמן?) וגם, וגם, רגע... אה כן! הוא יעשה מדיטציה! ויוגה!
ריצ'ר נע ונד ברחבי ארצות הברית?
הגיבור שלי גם יסתובב פה ושם אבל יהיו לו גם בתים בטוחים בכל מיני מקומות! ואחד מיוחד עם שכלולי ג'יימס בונד!
ריצ'ר נתקל באנשים שזקוקים לעזרתו?
הגיבור שלי ימסד את זה! יהיה לו מספר טלפון מיוחד שאליו פונים אנשים כדי לבקש את עזרתו!
ריצ'ר חי חיים פשוטים וטובים?
הגיבור שלי יחיה חיים טובים! הוא ישתה וויסקי שזוקק על ידי נזירים סינים שחיים על שונית אלמוגים בלב האוקיינוס ההודי ויושן בתוך חביות עץ סקויה מעושנות במעמקי בטנו של לוויתן! ויש לו בית עם מלאנתלפים שכלולים ג'יימס בונדיים, כבר אמרתי?
ריצ'ר מנהל רומנים אקראיים ולא מתיימר בשום שלב להיות דמות בעלת עומק?
אוקיי, הגיבור שלי ינהל רומן עם שכנה חד הורית מעצבנת שתיכנס לו בכוח לחיים ותבקש ממנו עזרה וטובות עד שלא תהיה לו ברירה והוא יתאהב בה! קו עלילה כה סביר עד שכל רומן רומנטי נראה כמו סרט תעודה לידו! ויהיה לו עומק פסיכולוגי! הוא הרי ילד נטוש שגדל אצל סוכן חשאי ולא יודע איך להתנהג בחברה, מעניין לבחון את ההשלכות הפסיכולוגיות של הסיפור הבדיוני הזה, לא?? לא...?
אתם מבינים, פה זה מתחיל... לחרוק.
הורביץ לא יודע לכתוב דמויות, וזה בסדר, לא כולם חייבים לדעת לכתוב דמויות.
אבל משום מה הוא מתעקש לנסות וזה מכמיר לב כמו שזה מגוחך ובעיקר עולה על העצבים.
אני מוכנה להשעות את אי האמון שלי בשביל אקשן מטופש אבל לא בשביל חפירות פסאודו פסיכולוגיות, פה עובר הגבול שלי.
קחו לדוגמה את התיאור של יתומה V, בוגרת אותה תוכנית שבה גדל גיבור הספר של הורביץ:
"היא התלבשה בפשטות רבה, אבל הבעיה היתה שאפילו בבגדים מכוערים היא היתה עדיין סקסית להפליא. כדי לא למשוך תשומת לב של זכרים, לא היתה לה ברירה אלא לקום שעה מוקדם יותר כדי לעמעם מעט את הקסם החייתי הטהור שלה"
ממ...מה...? מה? מה קראתי הרגע?
לא באמת, מה זה בכלל אומר?
איך מעמעמים קסם חייתי, ולמה הוא קשור לשעות שינה?
אתה ספר אקשן או טור עצות להסרת עיגולים שחורים מתחת העיניים בלאישה?
חכו, זה ממשיך:
"קנדי היתה מסוג הנשים שנשים אחרות התלוננו עליהן באוזני גברים, בטענה שלא יכול להיות שנשים כמותה קיימות. לפחות מלבדה. אילו הן היו רואות את תוכה - את כל החלקים השבורים והמלוכלכים - אולי הן היו מבחינות שהיא לא שונה מהן. ואולי זה היה עוזר גם לה להבין את זה."
הבנתם?
לא?
יופי.
גם אני לא.
ואני בספק אם גרג הורביץ הבין, אבל היי, זה נשמע עמוק! ופסיכולוגי!
לא?
לא.
והנה מגיחה לעלילה בחורה לבנה עשירה פריוויגית בשם רובי.מכיוון שהיא בחורה לבנה עשירת ופריווילגית היא בטוחה שגיבור הספר נמצא שם כדי להגן עליה ולשמור עליה לנצח נצחים. קוראים לזה איפיון דמות, אתם מבינים? תארו לעצמכם כמה הרוביץ היה גאה בעצמו כשכתב את זה:
"רובי כרכה את זרועה סביב כתפיו של אוון... "מצאתי אותו" אמרה. "אז עכשיו אני יכולה לשמור אותו"
"מה זאת אומרת מצאת אותו?" שאלה דבורה.
"פיתיתי אותו לכאן. הוא התפתה כי הייתי עלמה במצוקה."
[...]
מייסון אמר, "אני יכול לסדר לו את הספה במשרד שלי בחצר".
"לא" רובי תפסה את זרועו של אוואן, ואז הבינה שחצתה איזה גבול והרפתה ממנו. היא הסתירה את הפחדים שלה תחת מעטה עליצות טווסי. "אני רוצה שהוא יישן למעלה, בחדר שלידי. כמו כלב שמירה."
ואם לא השתכנעתם שהיא אמורה להיות מאופיינת כבחורה עשירה לבנה ופריווילגית בת 19(!) אגב, אז הנה רובי על האקס שלה, בנאום שהיא שולפת מהשרוול ושאני לא מצליחה לדמיין אף את 19 מוציאה משפתיה, וזה עוד אחרי הטירלול הווקי האמריקאי שנחשפנו אליו לאחרונה!
"כאילו, גבר, אני מבינה שאתה חושב שאני רק רוצה לשמוע כל הזמן כמה אני יפהפיה, אבל העניין הוא שאני כבר יודעת שיש לי פנים ממש סימטריים ורעננות-נעורים וכל זה, ככה שזה רק מעיד על זה שיש לך דמיון ממש מוגבל כשאתה מצליח לראות רק את המסכה האבולוציונית שלי, כשממש מתחת למסכה הזאת אני כל כך הרבה יותר מזה, ואם לא היית עסוק בלקשקש על היופי שלי, היית מבין שאני המשאב הטוב ביותר שהיית יכול לחלום שיהיה לך."
ב-סדר.
וככה זה ממשיך, יכולתי לצטט פה עוד ציטוטים מופרכים, ניתוחים יומרניים, דיאלוגים מתוחכמים הרבה יותר מדי לדמויות שלכאורה מפיקות אותם, אבל נראה לי שהבנתם.
חוץ מזה, יש גם אקשן.
יש אקשן, קרבות, נבלים מרושעים ומיתות משונות.
ואם בשגרה אני מדלגת על תיאורי זוועה והתעללות כי למה לי לקרוא את זה, למה סופרים חושבים שזה מה שאנחנו רוצים לקרוא, שזה האסקפיזם שאנחנו מחפשים, היום זה אפילו לא אסקפיזם. ואני מדלגת בדבקות רבה עוד יותר.
זה לא הספר הראשון בסדרה שאני קוראת, עד היום לא כתבתי ביקורות כי נו, זה לא באמת שווה את הזמן וההשקעה.
זה עדיין לא.
חוץ מזה, נראה שאלון כתב כל מה שצריך לדעת על הסדרה בביקורות שלו על שני הספרים הראשונים שלה, מינוס ההנאה והכיכוב הגבוה.
אז הנה, אולי זה הערך המוסף של הביקורת שלי.
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי
(לפני שנה ו-3 חודשים)
ביקורת כהילכתה. מה שמדהים, שהברנש למד בקיימברידג' ובאוקספורד. מעניין אם על מלגת
מתאגרף או משהו שדורש אינטלקט דומה, כי בתמונות הוא נורא גאה בשרירים שלו.
|
|
רויטל ק.
(לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה האופה ובלו-בלו 3>
|
|
בלו-בלו
(לפני שנה ו-11 חודשים)
ביקורת נהדרת.
מאוד מזדהה עם ההתחלה. המשך הביקורת גרם לי לצחוק בפעם הראשונה מאז המצב הזה אז תודה לך.
|
|
האופה בתלתלים
(לפני שנה ו-11 חודשים)
יופי של ביקורת :(
|
|
רויטל ק.
(לפני שנה ו-11 חודשים)
פואנטה, פעם כשהייתי מדלגת על תיאורי זוועות דמיוניים
הם נשמעו לי מופרכים מדי, חשבתי שאם להאמין לספרי האקשן, יש בעולם המוני פסיכופתים שנהנים להתעלל ולהרוג בזמן שבמציאות הם כל כך נדירים.
היום... אני מדלגת על תיאורי זוועה דמיוניים כי מסתבר שיש יותר מדי כאלה במציאות |
|
רויטל ק.
(לפני שנה ו-11 חודשים)
תודה אלון, בשבילי הוא תמיד היה קצת מעצבן מידי בשביל להיות אסקפיזם באמת טוב
מצד שני, עובדה, קראתי. |
|
רויטל ק.
(לפני שנה ו-11 חודשים)
תודה ראובן, הוא לא חסר כשרון בעיני,
רק מנתב את הכישרון שלו לכיוון הלא נכון
|
|
פואנטה℗
(לפני שנה ו-11 חודשים)
אני הייתי שקועה בתוך הזוועות מבחירה מודעת כי הרגשתי שאין לי
את הפריווילגיה לדלג.
ואז, אחרי שלושה שבועות מזוכיסטיים שכאלה, אמרתי די, עכשיו ספר מתח, מה כבר יכול להיות? לעסתי אותו שבוע עד שהגעתי לסצנת קליימקס: אישה וחמשת ילדיה חוזרים מבילוי בפיצה השכונתית. פתאום מגיח מהסמטה מתנקש, קופץ מול הרכב ומתחיל לרסס עליהם. האישה כבר פצועה ומדממת, צורחת על הבת הגדולה להוציא את הילדים החוצה, מנסה לדרוס את המתנקש, הוא נדרס אבל קם לתחייה, ממשיך לירות, היא איכשהו מתמרנת רוורסים בתוך הסימטה הצרה, עם שני חורים בכתף והכרה מעורפלת. בעלה מגיע שניות לפני שהרכב מתפוצץ ומצליח לחלץ אותה ולטוס לבית חולים כשהוא לוחץ על פצעיה והיא מדממת למוות. בחיים הקודמים זה היה מזעזע. |
|
אלון דה אלפרט
(לפני שנה ו-11 חודשים)
היי, גרג הורביץ היה פעם אסקפיזם מעולה. חבל שהיום קשה לברוח אפילו עם זה
|
|
ראובן
(לפני שנה ו-11 חודשים)
סקירה יפה, חבל שגרג הורוביץ כל כך חסר כישרון
וכותב אשפה בכמויות. |
21 הקוראים שאהבו את הביקורת