“שני סיפורים מרכיבים את הספרון הזה בסדרה הקטנה של כתר. הראשון, תקרית על אגם ז'נבה, הוא סיפור קצר בן פחות מעשרים עמודים. בלילה אחד יוצא דיג לדוג והוא "דג" איש עירום, הצף על מספר קרשים. הדייג ממהר לעטוף את האיש העירום ולהביאו לכפר, שם איש לא מבין על מה הוא מדבר, חוץ מבעל הפונדק המבין רוסית. מהמעט מתברר שהאיש ברח מהמלחמה ולמרות שהובטח לו שבוע של אירוח עד בירור מצבו, האיש בוחר לחזור לאגם. בסיפור הארוך”

“# פלאש היא נובלה שמתחזית לביוגרפיה של המשוררת אליזבת בארט בראונינג, שחיה וכתבה במאה ה-19. אליזבת היתה הבכורה מבין 12 ילדי משפחה אמידה בלונדון. היא היתה מין ילדת פלא והחלה לכתוב שירים בגיל 4. בגיל 14 הוציאה לאור את ספרה הראשון ובגיל 15 חלתה במחלה הקשורה לעמוד השדרה, שגרמה לה סבל וכאבים כל ימי חייה. היא חיה כך, מושא להערכה ואף הערצה בשל כתיבתה, ומסוגרת בחדרה האפללולי שוכבת במיטתה ברוב הימים. בדיכאו”

“גברת אוקונור היא אישה קשה, קשה מאוד ולא מתפשרת. היא לא אוהבת גזענות, לא מחבבת ליברלים צפונים אך בעיקר שונאת מתחסדים וצבועים לאלו היא מייעדת אסונות קטנים או גדולים ולעיתים מוות אלים ונורא שרק על סיפו באה להם ההארה וההתגלות. הסיפורים שאוקונור כתבה בגיל 39 על ערש מותה אינם מתפשרים ואינם עושים הנחות לקורא התמים. היא לא באה לרצות איש, אלא להכות בו בראש בפטיש של חמישה ק"ג, לעיתים המכה כל כך קשה שאתה”

“# "...וכשהיא עצובה אני לא מבינה איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן?" אף אחד לא יודה שהוא מאמין בקונספט הזה. אם תשאל ישירות, יגידו לך שכמובן יופי, עושר או רזון אינם מביאים אושר. ברור. אבל במחבוא של המוח שלנו אנחנו בטוחים שלו רק זכינו ביופי או בעושר, היינו יודעים להפוך אותם לאושר מוחלט. הגיבורה של מושפג – צעירה בת 26, שהוריה המתים השאירו לה ירושה נאה, יפה כמו דוגמנית ורזה כמו החלו”

“שני סיפורים מרכיבים את הספרון הזה בסדרה הקטנה של כתר. הראשון, תקרית על אגם ז'נבה, הוא סיפור קצר בן פחות מעשרים עמודים. בלילה אחד יוצא דיג לדוג והוא "דג" איש עירום, הצף על מספר קרשים. הדייג ממהר לעטוף את האיש העירום ולהביאו לכפר, שם איש לא מבין על מה הוא מדבר, חוץ מבעל הפונדק המבין רוסית. מהמעט מתברר שהאיש ברח מהמלחמה ולמרות שהובטח לו שבוע של אירוח עד בירור מצבו, האיש בוחר לחזור לאגם. בסיפור הארוך”

“# פלאש היא נובלה שמתחזית לביוגרפיה של המשוררת אליזבת בארט בראונינג, שחיה וכתבה במאה ה-19. אליזבת היתה הבכורה מבין 12 ילדי משפחה אמידה בלונדון. היא היתה מין ילדת פלא והחלה לכתוב שירים בגיל 4. בגיל 14 הוציאה לאור את ספרה הראשון ובגיל 15 חלתה במחלה הקשורה לעמוד השדרה, שגרמה לה סבל וכאבים כל ימי חייה. היא חיה כך, מושא להערכה ואף הערצה בשל כתיבתה, ומסוגרת בחדרה האפללולי שוכבת במיטתה ברוב הימים. בדיכאו”

“גברת אוקונור היא אישה קשה, קשה מאוד ולא מתפשרת. היא לא אוהבת גזענות, לא מחבבת ליברלים צפונים אך בעיקר שונאת מתחסדים וצבועים לאלו היא מייעדת אסונות קטנים או גדולים ולעיתים מוות אלים ונורא שרק על סיפו באה להם ההארה וההתגלות. הסיפורים שאוקונור כתבה בגיל 39 על ערש מותה אינם מתפשרים ואינם עושים הנחות לקורא התמים. היא לא באה לרצות איש, אלא להכות בו בראש בפטיש של חמישה ק"ג, לעיתים המכה כל כך קשה שאתה”

“# "...וכשהיא עצובה אני לא מבינה איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן?" אף אחד לא יודה שהוא מאמין בקונספט הזה. אם תשאל ישירות, יגידו לך שכמובן יופי, עושר או רזון אינם מביאים אושר. ברור. אבל במחבוא של המוח שלנו אנחנו בטוחים שלו רק זכינו ביופי או בעושר, היינו יודעים להפוך אותם לאושר מוחלט. הגיבורה של מושפג – צעירה בת 26, שהוריה המתים השאירו לה ירושה נאה, יפה כמו דוגמנית ורזה כמו החלו”